# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/16/

ועל זה מרמז פסח ומצה ומרור. כי הקרבן פסח זה בחינת כלליות העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון, בבחינת 'עליונים למטה ותחתונים למעלה', שזה עקר שלמות הגאלה, כמו שכתוב בספר ספורי מעשיות (שיחות הר"ן סימן מ), על פסוק (תהלים עד, ב): "גאלת שבט נחלתך הר" וכו', והוא שיך לתורה 'כי מרחמם' הנ"ל עין שם. כי מבאר שם, שזהו בחינת קרבנות, שהבהמה עלתה לריח ניחוח לה' למעלה, והקדוש ברוך הוא כביכול ירד למטה בבית־המקדש וכו', עין שם. ובהקרבן פסח האיר בחינה זאת בפלא גדול יותר ויותר, שגם בארץ מצרים שהיתה מלאה גלולים - גם שם האיר משה רבנו בעצם כחו שיוכלו גם שם להקריב הקרבן פסח, להעלות הבהמה לה' ממקום טמא כזה, ולהוריד את השם יתברך בעצמו לשם, בבחינת (שמות יב, יב): "ועברתי בארץ מצרים" וכו' אני ה' – 'אני ולא השליח וכו' אני הוא ולא אחר' וכו' (הגדה של פסח), שזהו עקר בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה, בחינת כלליות העולמות וכו'. ועל־ידי־זה היתה עקר הגאלה וכנ"ל.

אבל כבר מבאר שכל זה אי אפשר להשיג, רק שהצדיק מאיר בנו מרחוק כי ה' אתנו עדין וכו', אבל אסור לכנס בהקשיות ותרוצים כי 'סיג לחכמה שתיקה', בפרט כל אחד ואחד בתחלת התקרבותו וכו' וכל זמן שהוא אצלו בחינת התחלה, כי אחר שחזר וקלקל כפי מה שיודע בנפשו, על־כן בודאי הוא צריך עתה לחזר ולהתחיל מחדש וכו' כמבאר בדברינו הרבה בזה. על־כן כפי מדרגתו השפלה בודאי אי אפשר לו לידע כל זה, רק שמאירין לו באפן שיוכל להתחזק באמונה כי עדין ה' אתו, אבל חלילה שיכנס בקשיות ותרוצים שהם לפי בחינתו למעלה מהזמן, שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתרוצים שיש שם וכו' כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. וזה בחינת מצה שנזהרין אז מאד מחמץ, שלא להתחיל להחמיץ מחו כלל בחקירות וקשיות וכו', וכמבאר כל זה בהלכות פטר חמור הנ"ל עין שם היטב.

וזה 'מרור' - זכר ל"וימררו את חייהם" (שמות א, יד עין פסחים קטז:). כי על־ידי פסח ומצה שעל־ידי־זה נמשכין הארת מחין גדולים ועצומים מאד על כל אחד מישראל, עד שיתחזק כל אחד במקומו לדעת כי עדין ה' אתו כי 'מלא כל הארץ כבודו' וכו', שזה בחינת כלליות העולמות וכו', שזה עקר התקון, עד שזוכין לבחינת שתיקה הנ"ל, שהוא בחינת הארת הרצון בשעת האכילה וכו'. וכל זה אי אפשר לזכות כי אם על־ידי בחינת 'מרור' שצריכין לסבל מרירות קדם שזוכין לזה, בבחינת מה שכתוב בסימן כז על פסוק (ישעיה לח, יז): "הנה לשלום מר לי מר" וכו' עין שם, מבאר שם, ששלום הוא רפואה לכל הדברים רפואת הנפש ורפואת הגוף, אבל אי אפשר לקבל השלום כי אם על־ידי מרירות וכו', רק שהשם יתברך מרחם עליו ואינו שולח עליו מרירות כפי עוונותיו הרבים שלא היה יכל לסבל, רק שולח עליו מרירות כפי יכלתו וכו'.

וזה בחינת אכילת מרור בליל פסח. כי כלליות העולמות הנ"ל שהוא עקר התקון שזוכין בפסח, זה בחינת 'שלום', שעושין שלום בין הנפש והגוף בין ימין ושמאל בין דרי מעלה לדרי מטה וכו' כנ"ל, וזה השלום אי אפשר לזכות כי אם על־ידי מרירותא, על־כן צריכין לאכל מרור עם הפסח והמצה, שהם בחינת כלליות העולמות כנ"ל: