# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/17/

והמרירות שצריכין לסבל הוא בכמה בחינות, כי הרבה צריכין לסבל מרירות ממש מרבוי המניעות והסכסוכים להתקרב לנקדת האמת, ומניעות מחמת פרנסה, ולפעמים יסורי הגוף או מבנים, חס ושלום. וגם הקשיות והבלבולים המעקמין את הלב שצריכין לברח מהם והעקר על־ידי בחינת שתיקה כנ"ל, גם זה בחינת מרירות, בבחינת (שמות א, יד): "וימררו את חייהם בעבודה קשה" - 'בקשיא' (תקוני זהר, תקון יג, כח:), וכמו שכתוב במקום אחר (בלקוטי תנינא סימן מו), ובכמה אפנים - זה המרירות קשה מהכל, כי העקר לשבר מניעות המח שבא מחמת הקשיות ועקמימיות שבלב.

אבל מי שרוצה לחוס על עצמו להמלט מבאר שחת ומטיט היון, בהכרח שיסבל מרירות אלו כפי בחינתו, ואז יזכה לשלום שהוא בחינת קשר וכלליות העולמות שהם כל הבחינות הנ"ל. אבל צריכין לידע ולהאמין שהשם יתברך שולח המרירות ברחמנות, ומשליך כל חטאתיו אחר גוו, ואינו שולח לו מרירות כפי עוונותיו רק כפי יכלתו, כמו שכתוב שם בסימן הנ"ל, אבל על כל פנים בהכרח שיסבל זה המרירות.

וזה בחינת שמטבלין המרור בחרסת (שלחן ערוך ארח חיים סימן תעה סעיף א), ואמרו רבותינו ז"ל (פסחים לט.): 'דחס הקדוש ברוך הוא עלן'. הינו כנ"ל, שלפי מעשיו לא היה לו כח לסבל המרירות המגיע לו, אך השם יתברך ממעט המרירות כנ"ל, כי 'רחמנא חס עלן', כנ"ל.

וזהו ' חס - רות' כמובא (פרי עץ חיים שער חג המצות פרק ו ז). כי רות מרמז על בחינת דוד – 'שרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות' וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא יד:), הינו שהמתקת המרירות הוא על־ידי שמרוין להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות, דהינו שיודעין האמת, שהכל בחסד וברחמים והקדוש ברוך הוא חס עלן וממעט המרירות כנ"ל. ועל־כן אנו צריכין להודות לו ולשבחו בשירות ותשבחות בבחינת (תהלים נו, יא) "בה' אהלל דבר באלהים אהלל", כי הכל בחסד גדול כנ"ל.

גם כי החרסת מרמזין על הטיט וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קטז.), כי היו ממררין חייהם בטיט וחמר וכו', הינו כי צריך לזכר שהיה משקע בטיט היון לפי מעשיו והקדוש ברוך הוא מעלהו משם, בבחינת (תהלים מ, ג): "ויעלני מבור שאון מטיט היון" וכו', ועל־כן בודאי בהכרח לסבל המרירות הזה, כי הכל בחסד וברחמים לפי מעשיו וכנ"ל: