# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/18/

וזה שתכף אחר קריעת ים־סוף כתיב (שמות טו, כג, כה): "ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה וכו', שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו", כי זה עקר הנסיון לכל אדם המתחיל להתקרב, שצריכין לסבל המרירות שעובר עליו, וכנ"ל. וזהו (שם, כו): ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וכו', כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך - וכבר נתקשו רבותינו ז"ל בפסוק זה (סנהדרין קא.), אך על־פי הנ"ל מבאר היטב, כי מבטיחם הבטחה גדולה הנ"ל, הינו אף־על־פי שלפי מעשיהם מקדם היה ראוי שיבוא עליהם כל המחלה אשר במצרים, חס ושלום, כי הלא אי אפשר להתרפאות כי אם על־ידי מרירות כנ"ל, אך הקדוש ברוך הוא מבטיחם שבחסדו יחוס עליהם ולא ישום עליהם כל המחלה אשר במצרים, כי אם כן לא היו יכלים לסבל והיו לאחר יאוש, רק שיהיה מקל עליהם בכל מה דאפשר ולא ישלח להם כי אם כפי יכלתם. וזהו כי אני ה' רפאך - הינו שאני ה' שאני רחמן גדול עוסק ברפואתך, ועל־כן בודאי לא אשלח עליך מרירות כפי מעשיך, שהוא בחינת "כל המחלה אשר שמתי במצרים", רק ארפא אותך ברחמים במעט מרירות כפי יכלתך, באפן שתסבל ותתרפא, וזהו כי אני ה' רפאך, ובודאי ארפא אותך כראוי וכנ"ל:

ראשי פרקים להלכות פסח המחבר להלכות נטילת ידים לסעדה, על־פי התורה "כי מרחמם ינהגם"