# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/21/

וכל זה כדי שיראה תינוק וישאל "מה נשתנה", כי "כאן הבן שואל" (פסחים קטז.), כי ההכרח שישאל הבן שהם הארבעה בנים הנ"ל, כי עקר יציאת מצרים שגלה אלהותו יתברך לעין כל, הכל היה בשביל הבנים, כמו שכתוב (דברים ד, ט): "והודעתם לבניך ולבני בניך", וכן בפסוקים רבים. כי זה עקר הדעת הנ"ל - להאיר בבנים ותלמידים שנקראים גם כן בנים להאיר הדעת מדור לדור לעולם, בחינת (תהלים קמה, ד): "דור לדור ישבח מעשיך", וכמו שכתוב (שמות י, ב): "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" וכו'. ועל־כן צריכין לעשות שנויים כדי שישאל.

אבל כל התשובה הוא רק שמספרין כי 'עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלהינו משם' וכו', ומאריכין בספור זה, ו'כל המרבה לספר ביציאת מצרים וכו' משבח' (הגדה של פסח). אבל בכל זה עדין אין תשובה מספקת וטעם גמור על כל המצוות והשנויים, כמובן לכל, וכמו שכתוב בספרים מזה (של"ה פסחים באור ההגדה). אבל באמת זה עקר התקון, שמודיעין לו שכל השנויים, שבלילה הזאת וכל התורה והמצוה, הכל בשביל להמשיך עלינו האמונה הקדושה שגלה לנו ברחמיו על־ידי יציאת מצרים על־ידי האותות והמופתים הנוראים שעשה עמנו עד אין חקר, שעל־ידי־זה ראינו עין בעין כי ראוי לנו לעבדו ולקבל על מלכותו באהבה כאשר צונו על־ידי משה. אבל עקר הטעם של כל מצוה בפרטיות זה אי אפשר לבאר, כמו שכתוב (תהלים קיט, צו): "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד", שזהו בחינת מה שכתבנו (בהלכות פטר חמור, הלכות פסח, הלכה ט, הלכה ו) על תשובת הבן חכם (פסחים קיט:): 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן', עין שם. וכן לכלם משיבין רק (שמות יג, טז): "בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים", לומר, שבשביל זה אנו אוכלים עתה מצה מרור וכו', ובשביל זה עושים שנויים, כדי שתשאל וישיבו לך ויספרו לך הנסים והנפלאות של יציאת מצרים, וממילא תבין, שראוי לנו לקים דברי משה שמסר לנו כל זה, אבל עקר הטעם בפרטיות בודאי אי אפשר לספר לך וכנ"ל (באות ז) על פסוק 'לעיני העמים' וכו', עין שם (דברים ד, ו).

ועל־כן הרשע ששואל בדרך עזות (שמות יב, כו): "מה העבודה הזאת לכם" ומוציא עצמו מן הכלל וכופר בעקר (ועין בהלכות פטר חמור הנ"ל מזה), על־כן מקהין את שניו ואומרים לו: "לי ולא לו – אלו היה שם לא היה נגאל". הינו מאחר שאתה מוציא עצמך מן הכלל ואתה שואל 'מה העבודה הזאת לכם' – ולא לו', כאומר שהוא אינו רוצה לקים זאת העבודה אם לא שיבארו לו בפרוש הטעם של כל דבר, שזה דבר שאי אפשר כנ"ל, על־כן מרחקין אותו ואומרים לו: 'אלו היה שם לא היה נגאל'. כי הגאלה היתה רק על־ידי אמונה – "ויאמן העם" (שמות ד, לא), וכמו שכתוב (שיר השירים ד, ח): "תבואי תשורי מראש אמנה", רק שלא היה אפשר לנו לבא לאמונה, על־כן עשה לנו נסים ונפלאות כאלה והראה לנו שראוי להאמין, וישראל־עם קדוש קימו כן, והסתכלו על האמת והאמינו בה' ובמשה עבדו. אבל לבאר לך הדעת בפרטיות שתדע טעם העבודה, זה אי אפשר כנ"ל.

וכל כונתנו אפלו בתשובת הרשע, הוא לטובתו, אולי ישוב על־ידי־זה מרשעתו ויכניע לבבו לבלי לשאל קשיות ברשעות כזה, וכמו שכבר פעלו הצדיקים שכמה רשעים שבו בתשובה על־ידי דבריהם, שהכניסו בהם שיסתכלו על האמת ולא ישאלו קשיות יותר מדאי, מאחר שכבר הופיע עליהם הדעת שראוי להם להאמין על־ידי כל האותות והמופתים וכו', וכנ"ל: