# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/23/

וזה בחינת 'יחץ' שפורסין המצה, להורות, שאף־על־פי שבוצעין ופורסין אותה - אי אפשר לאכל תכף, עד שיספרו ביציאת מצרים לכלל העולמות כנ"ל, ואז יזכו לאכילת מצה שהוא בחינת שתיקה על הקשיות, רק "שעונין עליו דברים הרבה" (פסחים לו.) שהם שירות ותשבחות על שהוציאנו ממצרים וגלה אלהותו לעינינו וכו', שזהו בחינת (דברים טז, ג) "לחם עני" (כמו שבארתי בהלכות פסח הנ"ל הלכה ט אות ב ואות ה הנ"ל, עין שם). וע ין לעיל (באות יא, יב) ענין בציעת הפת, שהעקר לבצע בברכה כדינו, באפן שיזכה אז להמשיך הארת הרצון בשעת האכילה וכו', עין שם. ועתה בפסח שהוא תחלת ההתקרבות וכו' כנ"ל, אי אפשר לאכל תכף כנ"ל, על־כן בוצעין ושוברין המצה מקדם, שזהו בחינת 'יחץ', ואין אוכלין מיד עד שמסדרין ההגדה, להורות, שעתה אי אפשר להמשיך תקון הבציעה שהוא המשכת הארת הרצון, כי אם על־ידי ספור יציאת מצרים שעל־ידי־זה נכללין העולמות וכו', וכנ"ל: