# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/26/

וזה בחינת שתי הרחיצות בליל פסח (ארח חיים סימן תעג סעיף ו, ובסימן תעד סעיף א). 'רחיצה' בחינת בטחון, כי בטחון בלשון תרגום הוא רחיצה [וכן ראיתי באיזה ספר (עין עבודת ישראל, פסח) שסימן רחיצה מרמז על בטחון]. הינו שקדם האכילה צריכין לרחץ ידיו במים, שזהו מצות נטילת ידים לסעדה, כדי לטהר הידים שהם עסקניות, כדי שיוכל להמשיך שפע פרנסה מהידים שיש ב'ים החכמה' וכנ"ל. וכל זה נמשך על־ידי בטחון, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, שהכל מצפין על פרנסה, והמלכות מקבלת כל אלו הבטחונות, ועולה עמהם ומקבלת הפרנסה מהידים שיש ב'ים החכמה' וכו'. ועל־כן צריכין רחיצה במים קדם האכילה, כי המים שהם בחינת הדעת של 'ים החכמה', הם מטהרין מכל הטמאות שבאין על־ידי הרוח שטות שהוא הפך הדעת, ועל־פי רב מונע הרוח שטות מעבודתו יתברך על־ידי טרדת הפרנסה, מחמת שהרוח שטות מטעה אותו, כאלו יש בכח ידיו להמשיך פרנסה, שזה בחינת פגם "ואמרת... כחי ועצם ידי עשה לי" וכו' (דברים ח, יז). על־כן צריכין לרחץ ידיו במים, להורות, שהפרנסה הוא רק על־ידי טהרת הידים במים, עד שנכללין בהידים שיש ב'ים החכמה' שמשם כל הפרנסה.

כי הידים בקדשה הם בחינת בטחון שמרימין ידיו להשם יתברך, בבחינת (תהלים קמג, ו): "פרשתי ידי אליך", (שם פח, י): "שטחתי אליך כפי", כי אין לי שום בטחון בכחי ועצם ידי, כי אם בך לבד בטחתי. ועל־כן נקרא 'רחיצה' לשון בטחון כנ"ל, כי כל הפרנסה והעשירות שכלם נמשכין על־ידי מים שמגדלים כל דבר ואפלו אוצרות [כמו שכתוב במקום אחר (בסימן ס אות ג)], בבחינת (דברים כח, יב): "יפתח ה' לך את אוצרו וכו' לתת מטר ארצך בעתו" וכו', הכל נמשך מ'ים החכמה' הנ"ל על־ידי הבטחונות של ישראל.

ועתה בפסח צריכין שתי רחיצות, שמקדם אכילת הכרפס נוטלין גם כן ידיו שזהו סימן 'ורחץ', לומר, שאפלו אכילה זאת של מעט ירק אין בכחי להמשיך כי אם על־ידי בטחון בחסדך לבד, וזה עקר שלמות הבטחון שאפלו כשהאדם בעניות ובדחקות גדול ופרנסתו מצמצמת מאד ואין לו כי אם מעט ירק, אל יהרהר אחר מדותיו, רק יאמר: 'הלא גם זה המעט ירק הוא חסד נפלא מהשם יתברך, על־כן אני בוטח בו, כי האלהים הרעה אתי במעט ירק הזה, הוא יכול לפרנסני בכבוד ועשר גדול כרצונו, כי לא ממוצא וממערב וכו', כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים' (תהלים עה, ז, ח).

ויש לרמז, שעל־כן כנוהו רבותינו ז"ל בשם 'כרפס', וכל המפרשים תמהים על זה. אך על־פי הנ"ל יש לרמז, שעתה ביציאת מצרים בתחלת הגאלה שהיו ישראל חזקים מאד מאד בבטחון, כמו שכתוב (שמות יב, לט): "וגם צדה לא עשו להם", והכתוב משבחן מאד על זה, כמו שכתוב (ירמיה ב, ב): "זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר" וכו', כמו שפרש רש"י שם, על־כן אנו ממשיכין עתה עלינו הבטחון בזה, כי אנו מאמינים שגם זה המעט ירק הכל בהשגחה נפלאה מהשם יתברך.

ועל־כן נקרא בשם 'כרפס' שהוא שם של בגדי משי יקרים, כמו שכתוב (אסתר א, ו): "חור כרפס ותכלת", כלומר אני בוטח שהכל בידך, וזה המעט ירק הוא חדוש נפלא כמו לבושים יקרים הנקראים 'כרפס', ואני בוטח בך, שאתה יכול להגביהני לפרנסני בעשר וכבוד בבגדי 'כרפס', כי הכל בידך לבד. וזה עקר המתקת מחין דקטנות, וזה עקר תקון העניות, שבשביל זה נקראת המצה 'לחם עני' - שהוא תקון להעני, כי העקר על־ידי בטחון, שהוא בחינת מצה שנאפית בחפזון "כי גרשו ממצרים וכו' וגם צדה לא עשו להם" (שמות יב, לט).

וזהו גם כן אכילת ה'כרפס' שרוחצין ידיו ואוכלין אותו קדם כל המאכלים, לחזק הבטחון מתכלית תכלית העניות - לבטח בו בישועתו כי הכל ממנו יתברך לבד, והעשר והכבוד מלפניו וכו', שעל־ידי־זה מגרשין הרוח שטות בחינת (במדבר יא, ח): "שטו העם ולקטו" וכו', וזוכין לדעת הנ"ל שהוא בחינת כלליות העולמות שהוא בחינת גלגל החוזר המבאר בהתורה של "גאלת שבט" וכו' הנ"ל (שיחות הר"ן סימן מ), שהוא בחינת "זה ישפיל וזה ירים", בחינת (תהלים קיג, ה־ז): "המגביהי לשבת, המשפילי לראות וכו', מקימי מעפר דל מאשפת ירים אביון", בחינת (שמואל־א ב, ז): "ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם", שהכל בבחינת גלגל הנ"ל שעל־ידי כל זה זוכין להארת הרצון בשעת האכילה שנמשך משם כנ"ל: