# לא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/31/

וזה (ויקרא כג, טו) "וספרתם לכם" – 'לכם לעצמכם' (מנחות סה:) לכל אחד לפי בחינתו, שצריך להמשיך הארה מ'תקפות הימים' מלמעלה מהזמן לתוך כל יום ויום של הזמן, שהוא בחינת הארת המקיפין הנ"ל. וזה (שם): "שבע שבתות תמימת תהיינה", כי עקר הוא תמימות ופשיטות ולבלי לכנס בחקירות וקשיות, שזהו בחינת בן תם שהוא בחינת (בראשית כה, כז) "יעקב איש תם" (כמו שכתוב בהתורה "מישרא" סימן ל).

כי עקר שלמות העולמות הוא כשנכללין זה בזה בבחינה הנ"ל, שזה הדבר עקרו נעשה בבית־המקדש על־ידי הקרבנות שהיו עליונים למטה ותחתונים למעלה. והעקר תלוי בתחתונים, שעל־ידי שהצדיק האמת מודיע לתחתונים, אפלו להתחתונים מאד שהם בעמק הירידה מאד, כשמודיע להם שעדין עדין ה' אתם ואצלם וקרוב להם, כי 'מלא כל הארץ כבודו', עד שמקבלין זה הדעת, ומתעוררים להתקרב אליו בתפלה ותורה ומעשים טובים וכו', בבחינת (ישעיה כו, יט): "הקיצו ורננו שכני עפר", שעל־ידי־זה הוא מגביה כל התחתונים למעלה, על־ידי־זה ממשיכין העליונים למטה, כי על־ידי־זה ממשיכין השראת שכינתו למטה, כי (זהר אמור דף צב:): 'באתערותא דלתתא אתער לעלא' וכו' (בהתעוררות שלמטה – ההתעוררות למעלה), וזה תכלית השלמות של האדם ושל כל העולמות. ועקרו היה בבית־המקדש כנ"ל, ומעת שחרב בית־המקדש חשכו המאורות וכו' (זהר תצוה קעט:), ואין אנו יכולין לקבל שום אור לעורר ולהקיץ אותנו, כי אם על־ידי גדולי הצדיקים שיש להם דעת גדול שנחשב כבנין בית־המקדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג.), שהם מאירין בנו כל זה כמבאר בהתורה הנ"ל.

ועל־כן מפסח עד העצרת שאנו צריכין להכין עצמנו לקבלת התורה על־ידי איזה אתערותא דלתתא, על־כן צותה לנו התורה לעסק בתקון העמר שעורים, [ואף־על־פי שאין לנו בית־המקדש, כבר מבאר, שעל־ידי התפלה וכו' ממשיכין הארת תקון הקרבת העמר כנ"ל]. כי הקרבת העמר שעורים ותנופתו הוא עקר בחינה הנ"ל, בחינת 'תחתונים למעלה', שמאיר על־ידי הקרבנות, כמו שכתוב שם על פסוק "גאלת" הנ"ל. ועתה בתחלת ההתקרבות הוא פלא יותר, שצוה לנו להקריב מאכל בהמה שהוא העמר שעורים, שהוא מנחת קנאות שמבטל ומבער הרוח שטות, בבחינת (במדבר ה, יב): "איש כי תשטה אשתו" וכו', כי מעלין גם משם על־ידי גדל כח הצדיק, ומעלין העדר הדעת כזה בחינת שעורים מאכל בהמה תקף הגבורות הכלולים בתבת 'שערה' [כמבאר בכונות (פרי עץ חיים ספירת העמר פרק ד)], הכל מעלין ומניפין לריח ניחח לה', ועל־ידי־זה דיקא הוא בחינת 'תחתונים למעלה' כנ"ל. וסופרין אחר־כך שבע שבתות וכו', עד שזוכים ביום החמשים בשבועות לבחינת 'עליונים למטה', שזהו בחינת "וירד ה' על הר סיני" (שמות יט, כ) - שהמשיכו שכינתו למטה וכו' כנ"ל, שזהו עקר התקון של מתן תורה, שהוא בחינת שלום, שעושה שלום ושלמות בכל העולמות, שהעקר שיהיו נכללין יחד בבחינת 'תחתונים למעלה' וכו', כנ"ל.

וזהו בחינת 'תמימת תהיינה', כי זהו עקר תמימות ושלמות הימים והשבועות שהם ב'זמן', כשמגביהין אותן למעלה לבחינת 'למעלה מהזמן' לבחינת 'תקפות הימים', על־ידי שיודעין ומאמינים כי עדין ה' אתנו בכל מקום שנדחנו לשם בעוונותינו וכו', כי "מלא כל הארץ כבודו", שזהו עקר הדעת שמאיר בנו הצדיק שהוא בחינת משה, שזהו בחינת יציאת מצרים וספירה ומתן תורה, שאז מתקרב ישראל להשם יתברך על־ידי הארת הדעת הנ"ל. כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שעקר השלמות הוא - כשמקשרין שני העולמות יחד, שבשביל זה צריכין להשאיר בנים ותלמידים וכו', כי כשהוא למעלה לבד - אין זה שלמות וכו'. וזהו בחינת 'תמימת תהיינה' לשון שלמות וכו', כי על־ידי הספירה לעמר שעל־ידי־זה מקשרין וכוללין עליונים ותחתונים יחד כנ"ל, על־ידי־זה עקר התמימות והשלמות בחינת 'תמימת תהיינה', וכנ"ל: