# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/34/

ואנו סופרין שבע שבתות ארבעים ותשעה יום, שבע פעמים שבע, שהם כלליות כל המדות, כדי להאיר בכל מדה ומדה שהם בחינת שבעת ימי הבנין, שאיך שפגם האדם בכל מדה ומדה כפי מעשיו, גם משם יתעורר להשם יתברך בכל יום ויום בכח הצדיק בחינת משה, שיודע סוד הנפת העמר שעורים מאכל בהמה וכו' כנ"ל. ועל־ידי־זה ממשיכין על עצמו בכל יום איזה הארה מהארת הרצון, עד שזוכין בשבועות להמשיך בחינת הכתר [שזה כל כונת שבועות כמבאר בכונות (שער הכונות דרושי חג השבועות דרוש א)], שהוא להמשיך הארת הרצון שהוא בחינת שפע הכתר, עד שיהיה נמשך בשעת האכילה דיקא, שזהו בחינת שתי הלחם מחטים, שהם מאכל אדם שעולה 'מה', בחינת הארת הרצון שהוא בחינת 'מה', בחינת 'כעת יאמר' וכו' 'מה' וכו' כנ"ל.

כי בכל ימי הספירה תקנו בחינת מאכל בהמה על־ידי העמר שעורים, דהינו שעוסקין להאיר ולגלות, שגם בתוך בחינת מאכל בהמה יכולין להמשיך ולהאיר אמתת אלהותו, לידע כי גם שם נמצא השם יתברך, עד שיזכה גם אז לבחינת הארת הרצון בשעת האכילה, הינו שאפלו האדם הפשוט שאינו זוכה עדין שתהיה אכילתו בבחינת מאכל אדם בשלמות, גם הוא יהיה איש חיל ולא יהיה עצל (שקורין שלימזלניק), ויתגבר בשעת אכילתו להמשיך על עצמו הארת הרצון המפלג, כי כל אדם יכול לזכות לזה בכח הצדיק, שדיקא בשעת אכילתו ימשיך עליו היראה הבאה אל האדם אז, עד שיזכה להארת הרצון המפלג וכו' אז בשעת האכילה דיקא.

ובכל פעם, כפי מה שממשיך עליו הארת היראה והרצון הנ"ל, כמו כן מתברר אכילתו ממאכל בהמה למאכל אדם, עד שיזכה למאכל אדם בשלמות, שזהו בחינת ספירת העמר ושבועות, שמקריבין בהם תחלה עמר שעורים מאכל בהמה, ואחר־כך בשבועות שתי הלחם מאכל אדם. כי בתחלה על־ידי הקרבת העמר וספירה מבררין מאכל בהמה על־ידי שממשיכין הארת הדעת של הצדיק הנ"ל, שגם בתקף הירידה, אפלו בהרוח שטות ממש, אפלו במאכל בהמה - גם שם נמצא השם יתברך כנ"ל, וגם שם יכולין לזכות בשעת אכילתו להארת הרצון, כי הרצון חפשי תמיד, כי הוא בחינת יובל הגדול, בחינת שער החמשים, שכל אדם יוצא שם לחרות, בבחינת (קהלת י, יז): "אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו", כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, עין שם היטב לקשרו לכל הנ"ל. הינו שאפלו בעמק גלותו המר והמרור מאד שנתעה לתוך רוח שטות כזה, הן בענין מחשבותיו והרהוריו הרעים מאד, הן בענין הפרנסה שנפל מהבטחון דקדשה לבטחונות של שוא והבל, שזהו בחינת 'שטו העם ולקטו – בשטותא' וכו', גם שם ימשיך על עצמו הארת הרצון שנמשך בשרשו מעולם החרות, מבחינת יובל, מבחינת שער החמשים, כי אף־על־פי־כן אני רוצה ברצון חזק להשם יתברך, כי כבר הודיעו לנו הצדיקים האמתיים כי עדין ה' אתי ואצלי וקרוב אלי תמיד כי 'מלא כל הארץ כבודו'.

ועל־ידי־זה ממשיכין על עצמו בכל פעם הדעת והרצון הנ"ל, אפלו בבחינת מאכל בהמה, עד שמתברר מאכל בהמה, בחינת שעורים, וזוכין לבחינת מאכל אדם שהוא בחינת שתי הלחם של שבועות, שאז נמשך שפע הכתר על כל ישראל, שמשם עקר הארת הרצון כנ"ל, ששם הוא עקר הטהרה והתקון מכל העוונות, שהוא בחינת המקוה של שבועות, שהוא המקוה של שער החמשים, שהוא בחינת כתר וכו', שכל זה הוא בחינת "זה הים גדול ורחב ידים" וכו' (תהלים קד, כה) שהם הרמזים וכו', שזה הים גדול הוא 'ים החכמה' שהוא בחינת המקוה של שבועות, שכל זה בחינת הארת הרצון הנ"ל שזוכין בשעת האכילה, שהם בחינת שתי הלחם של חטים שמביאין בשבועות, שכל החג הקדוש והנורא הזה נקרא על שם אלו שתי הלחם, כמו שכתוב (במדבר כח, כו): "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה'", שהם שתי הלחם של חטים, כי זה העקר התקון - לזכות למאכל אדם שהוא בחינת הארת הרצון, בחינת 'מה', בשעת האכילה וכו' כנ"ל: