# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/35/

וכל זה הוא תקון חטא אדם הראשון, שכל פגמו היה באכילה וכו' וכנ"ל, ועכשו מתקנין זאת בתחלה, בבחינת 'ואכלת את עשב השדה' שהוא מאכל בהמה, שגם בחינת מאכל בהמה יתברר על־ידי שממשיכין הדעת והארת הרצון גם לשם, ואחר־כך יזכה לבחינת מאכל אדם בחינת 'בזעת אפיך תאכל לחם' וכנ"ל.

וזהו מרמז בדברי רבותינו ז"ל שאמרו (פסחים קיח.): 'בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון 'ואכלת את עשב השדה' נזדעזע, אמר: אני וחמור באבוס אחד? כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא 'בזעת אפך תאכל לחם' נתישבה דעתו'. הינו שעל־ידי־זה בעצמו שנזדעזע כשאמר לו השם יתברך 'ואכלת את עשב השדה' שהוא מאכל בהמה, על־ידי־זה בעצמו זכה שהשם יתברך הבטיחו לזכות למאכל אדם. והכל על־פי הנ"ל, שאפלו כשמאכלו עדין בבחינת מאכל בהמה, צריך גם כן להמשיך על עצמו היראה הבאה אל האדם בשעת האכילה עד שיזכה גם אז להארת הרצון, עד שישתוקק על כל פנים ברצון חזק לזכות למאכל אדם, ואז על־ידי־זה בעצמו יזכה למאכל אדם, כמו אדם הראשון, שעל־ידי־זה שאמר לו השם יתברך 'ואכלת את עשב השדה' שהוא מאכל בהמה, על־ידי־זה נזדעזע, 'נזדעזע' דיקא, שהמשיך עליו יראה וכנ"ל, וצעק ואמר 'אני וחמור באבוס אחד', הינו שאני רוצה ומבקש שתוציאני מבחינת מאכל בהמה, ואז תכף נתרצה לו השם יתברך ואמר לו 'בזעת אפיך תאכל לחם', שעל־ידי 'זעת אפיך' דהינו יגיעות בתורה ועבודה שהוא בחינת 'זעת אפיך' בחינת (שיר השירים ז, ט): "וריח אפך כתפוחים", שהם בחינת היגיעות להתקרב להצדיק המקרבו להשם יתברך, כמו שכתוב בהתורה "תקעו אמונה" (לקוטי תנינא סימן ה), על־ידי־זה 'תאכל לחם', שתזכה למאכל אדם שהוא הארת הרצון בתכלית השלמות, וכנ"ל: