# לט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/39/

וזה בחינת קריעת ים־סוף שאז היה עקר התגלות הדעת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא מסכתא דשירה פרשה ג): 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא', מכל שכן ישראל אפלו הפשוטים, מכל שכן הגדולים וכו', כמו שכתוב (בלקוטי תנינא סימן לט). הינו שנמשך עליהם הארת הדעת הקדושה הנ"ל של כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת כלליות כל העולמות, שהוא בחינת 'זה הים גדול ורחב ידים' וכו', ששם מאיר הארת הרצון וכו'.

כי לתוך הים אי אפשר לכנס מחמת רבוי המים, וכמו כן הוא בהים הרוחני שהוא 'ים החכמה', שהוא שרש הים הגשמי, שאי אפשר לכנס בו מרבוי מימי הדעת, וכל מי שרוצה לכנס בו בלי רבי ומנהיג אמתי - נטבע בו באין סומך כמו פרעה ומצרים, כי אין יכולים לכנס בו כי אם על־ידי צדיקים חכמים אמתיים שהם בחינת (תהלים קז, כג): "יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים" וכו'.

כמו שבים הגשמי אי אפשר לעבר כי אם על־ידי אניות העשויים בחכמה ובאמנות גדול, וגם צריכין מנהיג הספינה שיהיה לו דעת לידע איך להנהיג הספינה כפי השעה כפי הרוחות שמנשבין וכו', כמו כן ברוחניות בענין 'ים החכמה', שצריכין צדיק מנהיג אמתי שידע הדרכים שבים, בבחינת (ישעיה מג, טז) "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה", שנאמר על קריעת ים־סוף (רש"י שם), ויודע לגלות להעולם דרכים ונתיבות שהם בחינת אניות, בחינת (משלי לא, יד): "היתה כאניות סוחר". וזהו (שם) "ממרחק תביא לחמה", כי משם נמשך הלחם והפרנסה מהידים, שהם בחינת רמזים שיש ב'ים החכמה' וכו' כנ"ל.

כי צריכין לידע איך להנהיג את האניות, ועקר שלמות החכמה אי אפשר לבאר כי אם בבחינת רמזים, כי אי אפשר ללמדו איך יטה וינהיג את החבלים והתרן והספינה וכו' בכל עת, רק שצריך להבין בעצמו לפי נטיות הרוחות וכו', עד שלפעמים אין מועיל שום חכמה כי אם לצעק אל ה', בבחינת (תהלים קז, כה): ויאמר ויעמד רוח סערה וכו' עד וכל חכמתם תתבלע (קז, כז), ואין עצה ותחבולה כי אם ויצעקו אל ה' וכו' (קז, כח), מכל שכן ברוחניות בענין 'ים החכמה' הנ"ל.

וכל זה הוא בחינת קריעת ים־סוף שהיה קשה מאד לפניו יתברך כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר תרומה דף קע:), ועקר הכבדות והקשי היה מחמת שאז היה גמר הגאלה, ועקר גמר ושלמות הגאלה הוא התקשרות וכלליות העולמות, שזה עקר שלמות הדעת שגלה משה ביציאת מצרים כנ"ל, אבל עדין לא היה בשלמות גמור, מחמת שביציאת מצרים נתגלה הדעת הנ"ל בלי אתערותא דלתתא, ועקר כלליות העולמות בשלמות הוא רק על־ידי אתערותא דלתתא, שבשביל זה ברא השם יתברך את העולם בגשמיות כזה וחפץ בעבודתנו דיקא, שבזה תלויים כל העולמות וכו', והעקר מחמת שיש לו בחירה, והיצר הרע והסטרא אחרא מתגברין בכל יום ובכל עת מכל צד, וכשאנו מתעוררים אפלו משהו מלמטה - זה יקר בעיניו יתברך יותר מכל עבודת המלאכים וכו'.

וזה היה כל הכבדות של קריעת ים־סוף, כי אז הכרח השם יתברך כביכול להשתיק גדל הקטרוג שאמרו: 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה' וכו' (שם), על־ידי שימצא בחסדו איזה זכותים ונקדות טובות בישראל שנתעוררו בעצמו, שזהו נעשה גם בכל דור ודור שעל־ידי הספירה שסופרין שבוע הראשונה עד ששה ימים שהם עקר יסוד הספירה [כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים ספירת העמר פרק א), עין שם], על־ידי־זה נמשך בחינת אתערותא דלתתא. והעקר שעל־ידי בחינת אתערותא דלתתא שמצא בהם השם יתברך בחסדו, דהינו שהמשיכו עליהם הדעת הקדוש שהמשיך עליהם משה ביציאת מצרים, עד שנתעוררו מעט מעצמן לעבודתו יתברך, עד שזכו לבחינת שתיקה, לבלי להרהר אחר מדותיו יתברך, בחינת (שמות יד, יד): "ה' ילחם לכם ואתם תחרשון", על־ידי־זה זכו שהאיר עליהם 'ים החכמה' כתקונו עד שי  כלו לעבר בו ברוחניות, כי נבקע להם אז כל המעינות חכמה עד ש'ראתה שפחה על הים' וכו' כנ"ל, עד שעל־ידי־זה נעשה להם נס נפלא ונורא שנבקע הים בגשמיות ועברו ביבשה בתוך הים, כי זכו לצמצומים ומחצות קדושים על־ידי בחינת שתיקה הנ"ל שהוא בחינת סיג ומחצה לחכמה שתיקה.

אבל פרעה ומצרים שהם בחינת חכמות ושכליות חיצונים, רדפו אחריהם ונשקעו ונטבעו בתוך הים ברוחניות ובגשמיות, כי מי שאינו מקבל מרבו מבחינת משה, בחינת השתיקה הנ"ל שהוא בחינת מחצות השכל שלא יכנס בחקירות בקשיות ותרוצים וכו' רק יסמך על אמונה וכו' כנ"ל, הוא נשקע ונטבע בתוך הים ברוחניות ובגשמיות וכנ"ל. ועל־כן לאחר שביעי של פסח התר החמץ, כי כבר נתתקנו מחצות המחין עד שאין החמץ יונק מהסטרא אחרא וכו' (כמבאר כל זה בהלכות פטר חמור, (הלכות פסח, הלכה ט) עין שם):