# מ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/40/

וזה בחינת הסוד הנעלם המבאר ב כונות של שביעי של פסח (פרי עץ חיים פסח פרק ח), שקריעת ים־סוף היה בסוד 'ההוא נחש דנשיך' וכו' (זהר בשלח דף נב:). הינו כי עקר קריעת ים־סוף היה, שמשה רבנו בכחו הגדול מאד מאד המשיך זה הדעת הקדוש הנ"ל של בן ותלמיד עד למטה למטה מאד מאד, עד שהודיע אפלו להמנחים בדיוטא התחתונה מאד בשאול תחתיות ומתחתיו, שגם הם ידעו כי ה' אתם עדין כי 'מלא כל הארץ כבודו' וכו', עד שגם הם מתעוררים באיזה בחינת אתערותא דלתתא, עד שידעו ויאמינו בה' ובמשה עבדו, שזה עקר שעשועיו יתברך. כי כמו שהשם יתברך מניח כל העליונים מלאכים ושרפים וכו' ורוצה דיקא בעבודת בני אדם הגשמיים וכו' כנ"ל, כן כל מה שהמדרגה נמוכה ופחותה ביותר, כשמתעוררים משם באיזה התעוררות כל שהוא נעשה מזה שעשועים נפלאים למעלה, בבחינת (זהר יתרו דף סז:): 'כד אתי יתרו כדין אתיקר ואתעלה שמא דקדשא בריך הוא' וכו', כמו שכתוב במקום אחר (בסימן י ובסימן יד). וזה בחינת נשיכת הנחש שעל־ידי־זה נעשה היחוד, שהוא סוד קריעת ים־סוף וכו' המבאר בכונות.

כי מובא בדבריו ז"ל (בהתורה 'אשרי העם' סימן יג) מאמר הזהר הקדוש (פנחס דף רמט:) מעין זה שהוא 'האי חיה כד אתעברת' וכו', ושם מבאר ומובן שדיקא על־ידי שהצדיק הגדול במעלה מעלה הנפשות הפגומות מאד מאד, שהם בחינת "מרת נפש" (שמואל־א א, י) בחינת "נפש רעבה" וכו' (תהלים קז, ט), ומכניס אותם גם כן בתוך כלליות שארי הנפשות הקדושים ומעלה אותם בבחינת עבור וכו', על־ידי־זה דיקא נעשה היחוד הנפלא וכו', וכמו שכתוב שם על מאמר רבה בר בר חנה: 'פוק חזי גבורתא דמרך דאפלו כמלא חוטא דחלא לית דעבר' וכו', עין שם.

וזהו בעצמו סוד קריעת ים־סוף המבאר בכונות, שהוא על־פי מאמרי הזהר הקדוש הנ"ל בענין נשיכת נחש וכו', שהם בחינת מחין דקטנות וכו', כמו שכתוב שם. הינו שדיקא על־ידי הנפשות הפגומות מאד מאד, שאפלו כשמעלין אותם הם בבחינת מחין דקטנות, כי בחינת הנחש נאחז בהם מאד, ועל ידם דיקא נעשה היחוד בכח הצדיק בחינת משה הגדול במעלה מאד, שזהו בחינת מה שכתוב שם (זהר בשלח דף מח.): "מה תצעק אלי" (שמות יד, טו) – 'בעתיקא תליא מלתא', כי אי אפשר להעלותם ולתקנם וכו' כי אם על־ידי בחינת 'עתיקא' דהינו על־ידי 'אוריתא דעתיקא סתימאה' וכו', וכמבאר ומובן בדבריו ז"ל בהתורה "מישרא" (סימן ל) ובשאר מקומות, שהחולים בחלי הנפש ביותר, אי אפשר להושיעם ולהאיר בהם הדעת הקדוש, כי אם על־ידי רבי גדול מאד שיכול להאיר בהם מבחינה גבה מאד, מבחינת 'אוריתא דעתיקא סתימאה', הינו כנ"ל: