# מא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/41/

וזה בחינת מה שקריעת ים־סוף היה על־ידי עצמות יוסף, כמו שכתוב (תהלים קיד, ג): "הים ראה וינס". ועל־ידי זכות אבות, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פז, ח), ואף־על־פי־כן היה קשה לפניו כל הלילה, עד שבבקר נזכר זכות אבותם. וקשה לכאורה, הלא זכות אבות היה יכל לזכר גם מקדם כי זכותם היתה מוכן מכבר? אך הכל על־פי הנ"ל, כי עקר זכות האבות אברהם יצחק ויעקב ויוסף וכל השבעה רועים, הוא מה שכלם עסקו בהמשכת הדעת הקדושה הנ"ל, להמשיכו לבניהם ולבני בניהם עד עולם, להודיעם כי ה' הוא האלהים, כמו שנאמר באברהם אבינו שהוא הראשון מהשבעה רועים שגלה אלהותו בעולם - "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמר דרך ה'" וכו' (בראשית יח, יט). אבל עקר שלמות הדרך הקדוש הזה הוא - שאנחנו מבני בניהם נמשיך עלינו דעתם הקדוש והנורא שהמשיכו עד שנתעורר מעצמנו להתקרב אליו יתברך, על־ידי שכבר גלו שעדין ה' אתנו וכו' כי 'מלא כל הארץ כבודו' וכו'.

ועל־כן היה קשה קריעת ים־סוף כל הלילה, עד שבקש השם יתברך, עד שמצא בהם איזה התעוררות מלמטה, שעל־ידי־זה דיקא נתעוררו זכות אבות בשלמות, עד שנבקע הים מפניהם ועברו בו בשלום. כי עקר זכות אבות אי אפשר להמשיך עד שתגמר הגאלה בשלמות, כי אם על־ידי שאנו בעצמנו נתעורר על־ידי דעתם הקדוש שהמשיכו עלינו, שאז דיקא ימשך עלינו זכותם הגדול עד שנזכה לגאלה בשלמות, כמו בקריעת ים־סוף שהיתה גמר הגאלה של מצרים בבחינה זאת וכנ"ל. אבל מחמת שעכשו צריכין שתהיה גאלה שלמה יותר ויותר, כי צריכין עתה גאלה שלמה שאין אחריה גלות כלל, על־כן מתארך הגלות כל כך, וסוף כל סוף תהיה הגאלה בזכות אבות ובמתנת חנם למענו יתברך, וכמו שכתוב (ויקרא כו, מד): "ואף גם זאת בהיותם" וכו', כמו שכתוב (שם, מב): "וזכרתי את בריתי יעקוב" וכו', וכתיב (ישעיה מח, יא): "למעני למעני אעשה". אך השם יתברך רוצה שעל כל פנים נתעורר מעט כל אחד ואחד ממקום שהוא להתקרב אליו יתברך, וכבר יש לנו כח גדול לזה על־ידי הדעת הקדוש שקבלנו מאבותינו ורבותינו וכל הצדיקים הקדושים שהיו לנו בכל דור ודור עד עתה, ועל־ידי־זה נזכה לגאלה שלמה בקרוב, במהרה בימינו, אמן: