# מט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/49/

ועקר המשכת הדעת הקדוש הנ"ל הוא להאיר בלב כל אחד מישראל, איך שהוא בעמק הגלות בגוף ונפש וממון, שאף־על־פי־כן לא יתיאש עצמו מן הרחמים, כי עדין ה' עמו וכו' כי 'מלא כל הארץ כבודו', ואל ישמע לשום הסתה ודחיה שרוצים אחרים או המחשבות שבלבו להסית ולהדיח אותו, חס ושלום, מהשם יתברך, כאלו כבר אפס תקוה, חס ושלום וכו', כי לא כן הוא כי גם עתה עדין השם יתברך עמך וכו'.

ועל־כן כשהעובדי כוכבים והסטרין אחרנין אומרים לישראל "שובי שובי השולמית" וכו' (שיר השירים ז, א), שמסיתים אותם שישובו חס ושלום אליהם כמו שפרש רש"י שם, משיבין ישראל: "מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים" (שם) שנאמר על מחנה הדגלים, כמו שפרש רש"י שם (ועין תנחומא במדבר סימן יא). הינו כנ"ל, כי ישראל משיבין להם: איך אתם יכולים לפתות אותנו להתרחק מהשם יתברך, חס ושלום, מחמת מרירת עמק הגלות, הלא כבר יש לנו קדשת מחלת המחנים, שהם קדשת הדגלים, שמשם נמשך הקדשה, מה שכל אחד ואחד מדבר עם חברו ביראת שמים, ומאירין זה לזה וזה לזה וכו' כנ"ל, ועל־כן שוב אין אתם יכולין להסית ולהדיח אותנו, חס ושלום, מאמתת האמת, כי כבר האיר בנו דעת נפלא כל כך, וכל אחד ואחד מאיר בחברו, שזהו בחינת קדשת הדגלים, שעל־ידי־זה נשארים קימים באמתת קדשת ישראל כנ"ל: