# נ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/50/

כי גם עתה שאין לנו לא משכן ולא דגלים ולא בית־המקדש וכו', אף־על־פי־כן זה ידוע, שהתורה הקדושה שנשארה לנו היא כלולה מהכל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות קי.), ועל־כן על־ידי שאנו קורין בתורה סמוך לשבועות פרשת הדגלים, על־ידי־זה אנו ממשיכין עלינו נפלאות נוראות קדשת הדגלים שהם בחינת כלליות הגונין וכו' כנ"ל. וצריך כל אחד לכון לזה, שיזכה להמשיך על עצמו קדשת הדגלים - כדי שיזכה להתגבר לדבר עם חברו ביראת שמים בכל יום, כדי להאיר הדעת הקדוש בעולם, על־ידי שיאירו זה בזה ויקבלו דין מן דין וכו', שזהו בחינת קדשת הדגלים כנ"ל.

גם הדגלים הם בחינת רמזים הנ"ל, כי הדגלים הם לאות ולסימן ולרמז לכמה דברים בענין הקבוץ ובענין תכסיסי מלחמה, שיודעים אנשי חיל ומבינים כמה וכמה רמזים על־ידי הדגלים - להתקבץ כל אחד ואחד למחנהו ולדגלו וכו', ועל־כן רב המלחמה מתנהג על־ידי הדגלים, שהם לאות ולסימן לכל עניני הקבוץ למלחמה, נמצא, שהדגלים הם בחינת רמזים הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר המשכת הדעת הנ"ל שישאר כל אחד על עמדו וכו', וכנ"ל: