# נא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/51/

וזה שמפליג שם במדרש (שיר השירים רבה ו, ד) מאד, בשבח עצה זאת של הנשיאים שהשיגו להביא עגלות ושורים לשאת את המשכן, כמבאר שם במדרש למעין שם (במדבר רבה יב, טז-יח), עד שמשה נתירא שמא רוח הקדש נסתלקה ממנו ושרתה על הנשיאים או שמא נביא אחד עמד וחדש את ההלכה, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא - שמאתם היו הדברים וכו' עין שם. ומבאר שם: 'ומי נתן להם את העצה? אמר רבי סימון: שבטו של יששכר, אמר להם: המשכן הזה שאתם עושים פורח הוא באויר, עשו לו עגלות כדי שיהא נטען בהם, הוא שהכתוב משבח שבט יששכר, שנאמר (דברי־הימים א יב, לג): יודעי בינה לעתים - מהו 'לעתים' וכו' - לדעת מה יעשה ישראל ' וכו' (בראשית רבה עב, ה).

כי יששכר זה בחינת הצדיק האמת, שיכול להאיר בכל העולמות בדרי מעלה ודרי מטה, עד שיכול לעורר ולהקיץ את כל השוכני עפר המנחים בדיוטא התחתונה מאד מאד, שגם הם יתעוררו להשם יתברך, כי הוא מודיעם כי עדין השם יתברך אתם וכו', כי 'מלא כל הארץ כבודו'. וזה בחינת יששכר - שמודיע לכל בחינת 'יש שכר', בחינת (ירמיה לא, טו טז): "כי יש שכר לפעלתך, ויש תקוה לאחריתך" וכו', כמבאר כל זה היטב בהלכות פטר חמור הנ"ל, עין שם היטב (בהלכות פסח הלכה ט אות יב, יג). ומבאר שם על פסוק זה: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל - שהצדיק בחינת יששכר, שמאיר כל הלכות התורה בישראל כנתינתם בסיני, כמו שכתוב שם במדרש על פסוק (דברי הימים־א שם): "וכל אחיהם על פיהם" – 'שכל אחיהם היו מסכימין ההלכה על פיהם כהלכה למשה מסיני', עד שמאיר בבנים ותלמידים התחזקות עצום ונורא שיתחזקו כל ימיהם ועתיהם, בכל מה שיעבר עליהם, שלא יפלו ולא יתרחקו מהשם יתברך לעולם, אף אם יעבר עליו מה, שזהו בחינת 'ומבני יששכר' - שהם הבנים ותלמידים של הצדיק שנקרא יששכר כנ"ל. כי גם התלמידים נקראים בנים, הם יודעי בינה לעתים – שיודעים בינה להתבונן לעתים שהם כל העתים שעוברים עליהם, אשר על זה צעק דוד (תהלים לא, טז): "בידך עתתי הצילני" וכו'.

כי זה ידוע לכל אדם, כמה וכמה עתים עוברים עליו בגשמיות וברוחניות, בגוף ונפש וממון, בפרנסה ובגדול בניו בקטנותם ובגדלותם וכו', וכמה מיני צרות מצרות שונות, וכמה וכמה ישועות וחסדים ונפלאות שהשם יתברך עוזר לו בכל פעם, ובפרט בענין קדשת יהדותו, שזה העקר, וזה עקר הרחמנות על נפש הישראלי, ושם כלולים כל הצרות והישועות והירידות והעליות של כל אדם, כי סוף כל סוף לא ישאר ממנו כלום, כי אם מה שהתגבר בחסדו יתברך להנצל ולהמלט מפח יוקשים מהמצודה הפרוסה על כל החיים וכו'. ובכל עת ועת שעובר על האדם 'בין בטיבו בין בעקו' (בין בטוב ובין ברע), חס ושלום, בין בעליה בין בירידה וכו', בכלם מאיר בהם הצדיק בחינת יששכר שידעו עצות מה לעשות, שזהו בחינת הפסוק הנ"ל: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים - שיודעים בינה מהדעת והרמזים של הצדיק שהאיר בהם לדעת מה יעשה ישראל - שידעו בכל העתים שעוברים עליהם מה יעשו ובמה יחיו את עצמן, באפן שישארו על עמדם ולא יפלו ולא יתרחקו לעולם.

וזהו בחינת יודעי בינה לעתים - כי צריכין לקשר כל העתים שעוברים על האדם לבחינת העת האחרון, שהוא עת קבול השכר של כל אחד מישראל, שהוא בחינת (במדבר כג, כג): "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", המובא בהתורה הנ"ל לענין הארת הרצון המפלג בשעת האכילה וכו' כנ"ל. וזהו לדעת מה יעשה ישראל, 'מה' דיקא, בחינת 'כעת יאמר ליעקב ולישראל 'מה' פעל אל' שהוא בחינת הארת הרצון שהוא בחינת 'מה', בחינת (תהלים לא, כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" וכו'.

כי עקר ההתחזקות הוא על־ידי הרצון, שאיך שעובר עליו בכל עת, איך שהוא איך שהוא, על כל פנים יחזק את עצמו ברצון חזק מאד להשם יתברך, ועל כל פנים יכסף וישתוקק לשוב להשם יתברך מכל מקום שהוא, כי סוף כל סוף מה ישאר ממנו. ובפרט שכבר גלו לנו הצדיקים אמתיים שהרצון הטוב בעצמו יקר וחשוב מאד מאד, וזה בחינת עקר התכלית האחרון בחינת 'מה רב טובך' וכו'.

על־כן צריך להתחזק תמיד בכל עת ברצון חזק להשם יתברך מכל מקום שהוא, שעל־ידי־זה יתעורר ויתגבר להתפלל תמיד להשם יתברך, ולהרבות באמירת תהלים ותחנות ובקשות רבות שיחמל עליו השם יתברך, וימשיך עליו הרחמנות האמתי של המנהיג האמתי שהוא בחינת "כי מרחמם ינהגם" (ישעיה מט, י), עד שיזכה לצאת מהרוח שטות וכו'. ובפרט להרבות בהתבודדות שהוא שיחה ותפלה בינו לבין קונו, עד שישפך לבו כמים נכח פני ה', עד ישקיף וירא ה' משמים ויאיר עליו הדעת הקדוש לבטל הרוח שטות, עד שיצא וישוב מכל העוונות ויזכה להתקרב להשם יתברך באמת. כי תפלה - זו בחינת יראה, בחינת 'מה' הנ"ל, בחינת (דברים י, יב) "מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה", שהוא בחינת תפלה בחינת (משלי לא, ל) "יראת ה' היא תתהלל", וכמובא שם פסוק זה לענין הארת הרצון הנ"ל, עין שם (אות יג):