# נה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/55/

וזה (שם כז, ג-ד): אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש וכו'. הינו כי מבאר לעיל, שעקר ההתגברות במלחמה של זה העולם הוא על־ידי הרמזים שהם בחינת הארת הרצון, כי אף־על־פי־כן אני רוצה האמת וכו', וכמבאר מזה בדברינו כמה פעמים (הלכות ברכת השחר, הלכה ה', אות צד; הלכות תחומין, הלכה ה, ועוד). וזה מבאר בסמיכות הפסוקים הנ"ל שאמר דוד: אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. ומפרש והולך, מהו זאת שהוא בוטח בו? שהוא מה ש אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנעם וכו', הינו בחינת התגברות הרצון והכסופין דקדשה, שכל שאלתי ובקשתי מאת ה' תמיד היא רק אחת, שהוא - שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו' - שאזכה לשבת בבית ה', לחזות בנעם ה' וכו' - שהוא רצון דקדשה. ומאחר שכל רצוני רק לזה וכל שאלתי ובקשתי כל ימי חיי הוא רק זאת, בזאת אני בוטח - בכל המלחמות שקמים עלי ובכל המחנות החונים עלי ומקיפים ומסבבים אותי מכל צד ופנה ומצדי צדדים, שאף־על־פי־כן לא אתירא מהם, כי אני בוטח בזאת, שהוא אחת שאלתי וכו', שהוא התגברות הרצון דקדשה שאני מתגבר בכל עת, שעל־ידי־זה יסיעני השם יתברך לנצחם ולשברם, כי עקר ההתגברות במלחמה הוא על־ידי הרצון דקדשה, וכנ"ל: