# נו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/56/

וזה בחינת סמיכות המשנה של פרק ד' (משנה א) דמסכת אבות שהוא: בן זומא אומר איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קיט, צט): "מכל מלמדי השכלתי". איזהו גבור? הכובש את יצרו, שנאמר (משלי טז, לב): "טוב ארך אפים מגבור" וכו', איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר (תהלים קכח, ב): "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" - אשריך בעולם הזה, וטוב לך בעולם הבא. איזהו מכבד? המכבד את הבריות, שנאמר (שמואל־א ב, ל): "כי מכבדי אכבד ובזי יקלו".

כי כלל המשנה הקדושה הזאת שגלה בן זומא הוא בחינת הארת הדעת דקדשה הנ"ל המבאר בהתורה "כי מרחמם" הנ"ל. שזה עקר הכל, עקר קיום וישוב העולם כמו שכתוב שם. והתחיל מהעקר שהוא החכמה והדעת הנ"ל, ואמר: איזהו חכם הלומד מכל אדם - ובודאי אין כונתו שיסתפק בזה לבד במה שילמד מכל אדם ולא ילמד מרב כלל, כי הלא כבר הזהירונו רבותינו ז"ל (אבות א, ו): 'עשה לך רב וקנה לך חבר'. ואמרו (ברכות מז:): 'שכל מי שאינו משמש תלמיד חכם אפלו קרא ושנה וכו' הרי זה עם הארץ'. וכמה וכמה הפליגו רבותינו ז"ל לילך ולבקש רב וחכם אפלו במרחקים וכל החכמים שבעולם - כלם קבלו מרבם שקבלו מרבם עד רבי הראשון שהוא משה רבנו, עליו השלום. אך כונת התנא הוא איזהו חכם - שכבר קבל החכמה כראוי מרבו האמתי עד שראוי לקרות אותו גם כן בשם 'חכם', הוא הלומד מכל אדם - הינו כשקבל מרבו בחינת הרמזים הנ"ל. כי מי שקבל חכמת רבו כראוי על־ידי שהבין הרמזים שלו, אזי הוא יכול ללמד מכל אדם ולהבין מכלם רמזים להתקרב להשם יתברך, וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו ז"ל (בהתורה "ויהי מקץ – זכרון" סימן נד), שהשם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף ועד אין תכלית ומרמז לכל אחד רמזים בכל יום להתקרב לעבודתו על־ידי כל מחשבה דבור ומעשה וכו'.

אבל להבין כל זה, צריכין להיות בקי מאד בדברי התורה שקבל מרבו עם הרמזים שבהם. ואז יוכל למצא דברי תורתו הקדושה בכל השיחות שבעולם, עד שילמד ויבין מהם חכמות ועצות אמתיות להתקרב לעבודתו יתברך. כי בכל השיחות שבעולם יש בהם תורה נעלמת, רק שצריכין לתת לב לזה ולהיות בקי היטב בחדרי התורה שקבל מרבו. וזהו שמביא הפסוק (תהלים קיט, צט): "מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי". שבכל השיחות שבעולם אני מוצא עדותיך שהוא התורה, ועל־ידי־זה: 'מכל מלמדי השכלתי', כי בודאי זה שמוצא בכל השיחות שבעולם דברי תורה הנעלמים שם הוא יכול ללמד מכל אדם, ולהבין ולהשכיל מכל דבריהם ושיחותם רמזים להתקרב להשם יתברך [כמו ששמעתי ממנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן רד), שמי שבקי היטב בדברי תורתו יכול למצא בכל השיחות דברי תורה וכו']. נמצא, ש הלומד מכל אדם זה בחינת החכם שמבין הרמזים של רבו, שעל־ידי־זה יכול ללמד מכל אדם כנ"ל.

וזהו שנסמך לזה: איזהו גבור הכובש את יצרו - כי עקר הגבורה והנצחון של המלחמה של האדם הוא על־ידי הרמזים שהם בחינת ידים, בבחינת (תהלים קמד, א): "ידי לקרב" וכו' וכנ"ל. וזה שמביא הפסוק 'טוב ארך אפים מגבור' וכו', הינו שעקר הגבורה להתגבר בזה העולם על מה שצריך להתגבר הוא אריכת אפים - להאריך אפו על כל מה שיעבר עליו כל ימי חייו, ולא יפל משום דבר שבעולם אפלו אם יעבר עליו מה. וכמו שמבאר בהתורה של אריכת אפים (בסימן קנה) ובדברינו הרבה מזה. וכל זה אי אפשר לקבל כי אם על־ידי הרמזים הנ"ל, שעל־ידי־זה יכול ללמד מכל אדם ולהיות חכם באמת, עד שיבין איך להציל את עצמו ולהשאר על עמדו שזה עקר החכמה, כידוע: