# נח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/58/

וזהו: ' איזהו מכבד המכבד את הבריות. שנאמר: כי מכבדי אכבד ובזי יקלו '. והוא אינו מובן לכאורה, איך מוכח מזה הפסוק שהמכבד הוא המכבד את הבריות. הלא זה הפסוק 'כי מכבדי' וכו' מדבר רק מכבוד השם יתברך, אך על־פי כל הנ"ל מובן ומבאר היטב. ובמאי דפתח התנא מסים. כי התחיל 'איזהו חכם' וכו', שהוא החכמה והדעת הנ"ל, להכיר את השם יתברך שזה עקר החכמה, כמו שכתוב (ירמיה ט, כב): "אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת וכו', השכל וידע אתי". ועקר החכמה והדעת הזה הוא לידע ולהאמין כי 'מלא כל הארץ כבודו' והשם יתברך בוחר בעבודת התחתונים שבזה העולם שהם דרי מטה, ובהם עקר התגלות כבודו יתברך וכנ"ל. ועל־כן בודאי צריכין לכבד את הבריות, כי בזה מכבד את השם יתברך, כי צריך להאמין שבכל אחד מישראל מלבש כבודו יתברך, כי מכל אחד מישראל אפלו הגרוע שבגרועים כל זמן שהוא בכלל האמונה הקדושה - השם יתברך מקבל ממנו כבוד והתפארות פרטי, כי על ישראל גאותו וכבודו וגדלו, כידוע (עבודת הקדש, חלק ב, פרק יח). ועל־כן בודאי צריך לכבד את כל אחד ואחד. ועקר הכבוד הוא לדבר עם כל אחד מהתכלית להכניס בו יראת שמים, וכן לקבל ממנו, בבחינת "ומקבלין דין מן דין" (ישעיה ו, ג תרגום יונתן), שזהו בחינת 'הלומד מכל אדם' שהתחיל בזה, כי זה עקר הכבוד בבחינת (שמות רבה לח, ה): "אין כבוד אלא תורה". וכמו שהזהיר אדמו"ר ז"ל בתורה הנ"ל ש"כל אדם צריך לעסק בזה להכניס הדעת בחבריו" וכו' כמו שמבאר שם. וזה עקר כבוד השם יתברך כנ"ל ועל־כן הביא הפסוק 'כי מכבדי אכבד' וכו'. כי זה עקר כבוד השם יתברך, כנ"ל: