# נט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/59/

כי המקרא הזה 'כי מכבדי אכבד' וכו' נאמר על בני עלי, על שבזו את בני ישראל והקרבנות, כמו שכתוב שם בפרשה (שמואל־א, ב) והם עשו ההפך ממה שהיה ראוי להם לעשות, כי הם היו כהנים, ועקר קדשת הכהן הוא בחינת כלליות בן ותלמיד כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, כי הכהנים מקריבים כל הקרבנות, שעל־ידי־זה עקר כלליות וההתקשרות של דרי מעלה עם דרי מטה וכו' כנ"ל, והם פגמו בזה מאד כי בזו את ישראל והקרבנות, ואמרו (שם פסוק לו) "ואם לא לקחתי בחזקה" וכו'. ועל־כן הוכיחם שם הנביא ואמר להם (שם פסוק כז): "הנגלה נגליתי לבית אביך במצרים", שהוא אהרן הכהן הראשון, כפי שפרש רש"י שם, הינו שהוכיחם, מדוע אינם הולכים בדרך אביהם אהרן הכהן הראשון שממנו כל קדשת הכהנה, כי אהרן הכהן עסק בתקון המשכת הדעת הנ"ל לישראל בתכלית השלמות, כי היה 'אוהב שלום' וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות א, יב): 'הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. כי המשכת הדעת הנ"ל לגלות כי מלא כל הארץ כבודו, שעל־ידי־זה נקשרין ונכללין העולמות - זה בחינת שלום כנ"ל, כי הכל תלוי בשלום, כי על־ידי שעושין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, על־ידי־זה נולדין ונתרבין בנים ותלמידים, כמו שמבאר במקום אחר, שעל־ידי השלום שבין אדם לחברו יכול כל אחד לדבר עם חברו ביראת שמים ולקרבו להשם יתברך וכו' (כמו שמבאר בהתורה "רציצא" בסימן כז).

וזה היה עבודת אהרן שהיה 'אוהב שלום ורודף שלום' בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, 'אוהב את הבריות ומקרבן לתורה', כי על־ידי השלום עקר ההתקרבות לתורה וכנ"ל. ועל־ידי־זה דיקא זכה לקדשת הכהנה לדורות, כי זה עקר קדשת הכהן - להאיר בבנים ותלמידים ולכלל ולקשר כל העולמות על־ידי־זה שזהו בחינת עבודת הקרבנות וכנ"ל. ועל־כן הוכיח את בני עלי על זה שאינם הולכים בדרכי אהרן הכהן אביהם. ועל־כן סים: 'כי מכבדי אכבד ובזי יקלו'. כי זה עקר כבודו - כשהולכים בדרך של אהרן הכהן לאהב שלום וכו' ולאהב את הבריות ולקרבן לתורה, שעל־ידי־זה מגלין כי 'מלא כל הארץ כבודו' כנ"ל. ועל־כן זכה אהרן באמת לכבוד גדול זה, שהוא קדשת הכהנה בחינת 'כי מכבדי אכבד'. 'ובזי יקלו' שהם המבזים את בני אדם ומוצאים חסרונות בכל אדם, וכשרואים את אחד שרוצה להתקרב להשם יתברך - מבקשים ומחפשים למצא בו מומין וחסרונות ומבזין אותו, והרי הם כאלו מבזין כביכול את השם יתברך, שכל כבודו על־ידי מעשה התחתונים. והעקר על־ידי התקרבות הרחוקים מאד להשם יתברך כמו שנתבאר כמה פעמים בדברינו, ועל־כן נאמר עליהם 'ובזי יקלו'.

אבל המכבד את הבריות ומקים (שם משנה ג): 'אל תהי בז לכל אדם', וחותר ומשתדל לדבר עם כל אחד מהתכלית - להכניסו אל הקדשה, שזה עקר הכבוד, בודאי הוא מכבד את השם יתברך, ועליו נאמר: 'כי מכבדי אכבד'. נמצא, שהתנא כלל כאן כל תקוני המשכת הדעת הקדושה הנ"ל, שהוא 'איזהו חכם' וכו', שהוא מי שזכה לדעת הנ"ל כנ"ל. שעל־ידי־זה הוא מתגבר על הרוח שטות וכו', שזהו בחינת 'איזהו גבור הכובש את יצרו' וכו', ועל־ידי־זה נמשך הפרנסה והעשירות מ'ים החכמה' וכו' שזהו בחינת 'איזהו עשיר' וכו'. וכל זה הוא לגלות כבוד השם יתברך בכל העולם ובכל בני אדם שבעולם לקרב כל הרחוקים שבעולם, על־ידי שמגלין להם כי 'מלא כל הארץ כבודו' שזהו בחינת 'איזהו מכבד' וכו', וכנ"ל: