# סז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/67/

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יח, ח): 'שקרח עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל ובניו ועשרים וארבע משמרות' וכו'. הינו כי על־ידי־זה טעה והתלבש היצר הרע אצלו במצוות כדרכו (כמו שמבאר בסימן א). כי סבר שכבוד השם יתברך לגלות כי 'מלא כל הארץ כבודו' ראוי להיות על ידו, מאחר שזה הכבוד צריכין לגלות מדור לדור, כמבאר בזאת התורה הנ"ל, שבשביל זה צריכין להשאיר בנים ותלמידים שהם החליפות וכו' כנ"ל. על־כן סבר, מאחר שהוא רואה שממנו יצאו דורות קדושים של צדיקים כאלו שיגלו כבודו יתברך שהם שמואל וכו', בודאי מגיע לו כל הגדלה והכבוד של הנשיאות, כי באמת זה הצדיק שצריך להאיר הדעת הקדוש בעולם, בודאי ראוי שיהיה לו כל הכבוד שיבואו כל ישראל אליו לכבדו כדי שיוכלו לקבל ממנו תורה ודעת על־ידי־זה. כי שרש התורה הוא כבוד דקדשה, וכמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות (סימן לז).

וזה בחינת (משלי ג, לה): "כבוד חכמים ינחלו". ועליו נאמר (שמואל א' ב, ל): "כי מכבדי אכבד". כי מאחר שהוא עוסק לגלות כבודו יתברך - בודאי ראוי שיהיה לו כל הכבוד, שיהיה מכבד ומפרסם גדול, ויהיה לו ממשלה ונשיאות כדי שיוכל למשל בעולם ולהדריך את ישראל בדרך הקדשה להאיר דעת הקדוש בעולם. ובשביל זה היו כמה צדיקים נשיאים ומלכים ומכבדים מאד. אבל זה הצדיק שמקבל הכבוד, צריך שיהיה ענו גדול בתכלית - בבחינת משה, ויהיה בורח מן הכבוד באמת לאמתו, ולא יקבל הכבוד לעצמו רק למען כבוד השם יתברך, כדי שיוכל על־ידי־זה להאיר הדעת בעולם מדור לדור כנ"ל. וקרח טעה בזה שראה שיצאו ממנו דורות צדיקים שיתגלה כבודו יתברך על ידם, וסבר שהדעת הקדוש שלהם לגלות כבודו יתברך יהיה נמשך על ידו, ועל־כן אמר, שראוי לו כל הכבוד כדי שיוכל להמשיך הדעת מדור לדור כנ"ל, אבל כונתו לא היתה לשמים, כי אם בשביל כבוד עצמו. אבל הוא היה חזק בדעתו, ונכנס לאותו חזקה שהוא ימלט, מאחר שראה שלשלת כזאת - שיצאו ממנו שישתלשל ממנו דורות קדושים שימשיכו דעת כזה בעולם, ועל־ידי־זה נתעה כל כך עד שמרד במשה רבנו, שממנו כל המשכת הדעת הקדוש הזה וחלק עליו, ואמר: 'כלם שמעו מסיני אנכי' וכו' (במדבר יח, ו), כאלו קבלת התורה שהוא עקר המשכת הדעת ירשו כלם מאבותיהם מעצמם שלא על־ידי כחו של משה רבנו.

ובזה טועים הרבה גם בדורות האלו, כאלו התורה הולכת בירשה וכו' כידוע לבקיאים קצת בהנהגת העולם עתה. ורבותינו ז"ל אמרו בהפך (יומא עב:): 'כתר שם טוב מנח, כל הרוצה - יבוא ויטל'. וכתיב (יחזקאל יח, כ): "אב לא ישא בעון הבן ובן לא ישא בעון האב" וכו'. וכמו שראינו בכל הדורות שהיו צדיקים גדולים הרבה שהיה להם בנים רשעים, והיו רשעים הרבה שהיו להם בנים צדיקים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ב, יב): 'ואל תאמר שהיא ירשה לך' וכו'. כי אף־על־פי שעקר הדעת והאמונה הקדושה התחיל מהאבות, אף־על־פי־כן לא היה מי שהאיר והמשיך זה הדעת בכל העולם כמו משה רבנו, עליו השלום, כמו שכתוב (דברים ד, לב): "כי שאל נא לימים ראשונים וכו' הנהיה כדבר הגדול הזה" וכו'. ואפלו עתה בדורות שאחר מתן תורה, אי אפשר להמשיך הדעת הקדוש כי אם על־ידי גדולי מבחרי הצדיקים שהשם יתברך שולח בכל דור ודור, וכמובן למשכיל מכל המעשיות שעברו בישראל בכל דור ודור עד היום הזה. וקרח פגם בזה מאד מאד מחמת שצפה שדורות קדושים יצאו ממנו וכנ"ל, על־כן סבר שהוא השיג הדעת, ורצה להבין הכל ונכנס בקשיות שהם למעלה מהזמן עד שכפר במשה ובתורתו, עד שכפר בעקר: