# סח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/68/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל בפרק 'חלק' (סנהדרין קט:): "'ויקח קרח', שעשה קרחה בישראל". ודרשו שם כל שמות אבותיו הקדושים על קרח לגנאי. וכמו שכתוב שם: "בן יצהר שהרתיח כל העולם כצהרים". וכן "בן קהת" וכו'. והקשה: "לכתב בן יעקב שעקב" וכו'. והוא פלא למה לכתב שם הקדוש של יעקב גם כן להפכו לגנאי לו? אך קרח במחלקתו גרם שלא די שהדעת של בניו לא יהיה נמשך לבניו על ידו, כי אם על־ידי משה ותלמידיו יהושע והזקנים וכו', אף גם פגם וכרת ועקר עצמו מהדעת הקדוש של אבותיו הקדושים, שכל הדעת שלהם נהפך אצלו לרעה, בחינת "לא זכה - נעשית לו סם המות" (יומא עב:). עד שכל שמותיהם הקדושים שהוא הדעת שכלול בהשם שלהם [כמו שמבאר במקום אחר (סימן נו)], הפך הכל על עצמו לרעה. וע ל־כן הקשה 'ולכתב גם בן יעקב' ויהיה נדרש עליו גם כן לגנאי, כי בודאי פגם גם בשרש הדעת של יעקב, שממנו התחלת יחוס ישראל שנקראים כלם בני ישראל. והשיב: יעקב בקש על הדבר (בראשית מט, ו): "בקהלם אל תחד כבדי". הינו שזה היה נפלאות הכח של יעקב אבינו שהמשיך בזרעו קדשת הדעת הזה בקדשה חזקה כזאת, שאפלו אם יהיה איזה מזרעו פוגם בדעתו מאד אף־על־פי־כן לא יהיה נפסק, חס ושלום, הדעת מזרעו, כי בכל דור ודור יקומו צדיקים שיאירו דעתו בעולם. ועל־כן בקש מהשם יתברך, ופעל, שאפלו כשקרח ירצה לעקר את הכל, חס ושלום - לבטל הדעת הקדוש הזה, חס ושלום, אף־על־פי־כן לא יוכל לפגם בשרש הדעת שלו שהוא כבוד השם יתברך, בחינת 'בקהלם אל תחד כבדי' - 'כבדי' דיקא. כי כל שרשי הנפשות הם כבוד השם יתברך, כי הכל נברא לכבודו [וכמו שכתוב במקום אחר (סימן קפא)].

ויעקב כלול מכל הכבוד, שהוא שרש כל הנפשות בני ישראל שיצאו ממנו, כי המשיך זרעו בקדשה כזאת, שכל כבוד השם יתברך יתגלה על־ידי זרעו, כי זכה למטה שלמה, שכל שנים עשר בניו היו כלם קדושים והיו עוסקים להמשיך הדעת הקדוש שהוא האמונה הקדושה בעולם, ובעצם כחו פעל כל כך שקדשת זרעו לא יפסק לעולם, שכל זרעו עד הסוף כלם יכירו וידעו את השם יתברך וימשיכו הדעת הקדוש מדור לדור לעולם, עד שאפלו אם אחר כמה דורות יהיה נמצא איזה רשע מזרעו, שירצה להכרית עצמו משרש הדעת הקדוש הזה, כמו קרח, אף־על־פי־כן לא יוכל לעקר כי אם את עצמו, אבל דורותיו שיצאו ממנו יהיה נשאר בהם נקדת קדשתו שהוא קדשת הדעת הנ"ל, שהוא כבוד השם יתברך, עד שסוף כל סוף יתגלה על־ידי זרעו של זה הרשע והכופר, יתגלה על ידו גם כן קדשת כבודו יתברך. שזהו ענין כל הרשעים בני הצדיקים שהיו בעולם, ובפרט במלכי בית דוד, ואחר־כך יצאו מהם דיקא צדיקים קדושים ונוראים מאד מאד. כמו אחז שהיה בן הצדיק יותם והוא היה רשע גדול ואחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, ובקש לבטל התורה מישראל ולסלק שכינתו מישראל שזה עקר פגם הכבוד הנ"ל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מב, ג) שאמר: 'אם אין גדיים אין תישים, אם אין צאן אין רועה' וכו'. ואף־על־פי־כן יצא ממנו צדיק קדוש ונורא מאד שהוא יחזקיהו שבקש הקדוש ברוך הוא לעשותו משיח, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם צד.). וכן יחזקיהו הוליד את מנשה ואמון שהיו רשעים, ואחר־כך יצא מהם יאשיהו הצדיק ש"כמוהו לא היה.. אשר שב אל ה'" וכו' (מלכים־ב כג, כה). וכן בכמה דורות עד שסוף כל סוף יצא מהם משיח צדקנו שתעבר נשמתו דרך כמה דורות רשעים, וסוף כל סוף יהיה נולד מהם, ויהיה צדיק קדוש ונורא מאד עד שכל הגאלה תהיה על ידו [וכמובא בכתבי האר"י ז"ל מזה (שער הגלגולים, הקדמה טו)].

וזה היה כל ענין קרח. שעל־ידי תאות כבוד עצמו חטא מאד ומרד כנגד משה רבנו, שממנו כל המשכת הדעת הקדוש בעולם, לגלות כי 'מלא כל הארץ כבודו', עד שכפר בעקר, וכל חזקת טעותו היתה על־ידי בניו, שראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו כנ"ל, ועל־ידי־זה נתעה מסברא לסברא של שקרים וטעותים עד שכפר בכל תורת משה, ובקש לעקר את הכל, עד שגרם שעקר את עצמו מכל קדשת אבותיו הקדושים.

ועל־כן נדרשו עליו כל שמותם לגנאי וכנ"ל, כי אצלו נהפך הכל לגנאי וכנ"ל. אבל כפי עצם פגמו, היה ראוי שיהיה נכתב גם 'בן יעקב' ולדרשו לגנאי עליו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא הנ"ל, כי הוא רצה לעקר עצמו מתחלת שרש קדשת ישראל שהוא יעקב אבינו. אך יעקב בקש על הדבר: 'בקהלם אל תחד כבדי' כנ"ל, הינו שעצם קדשת נקדתו של יעקב תהיה מסתתרת ומתעלמת אז, ולא יוכל להגיע פגמו לשם, כדי שתוכל הנקדה הקדושה הזאת להתלבש בבניו לעוררם בתשובה בתוך עצם המחלקת הגדולה הזאת.

וכן היה, שבתוך הרעש הגדול של הבליעה שבו בתשובה בכחו הזה ונתבצר להם מקום בגיהנם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יח, כ) על פסוק (במדבר כו, יא): "ובני קרח לא מתו", עד שמהם יצאו כל השלשלת הגדולה שראה קרח שהם הדורות הקדושים שמואל וכו' שגלו אלהותו בעולם, אבל לא בכחו של קרח, כי הוא נאבד מתוך הקהל כי נשאר קרח מכאן ומכאן, כי עקר עצמו מאבותיו וכל שמותם הקדושים נדרשו עליו לגנאי כנ"ל. וגם בניו ודורותיו לא קבלו הדעת הקדוש ממנו, כי אדרבא, הוא הסית גם אותם, עד שגם הם היו בתוך המחלקת בתחלה. רק שבכח תפלתו של יעקב סבב השם יתברך שנתעוררו בתשובה, ולא מתו עד שיצאו מהם כל הדורות הקדושים, שהלכו בדרך של משה רבנו, והמשיכו הדעת הקדוש של משה רבנו בעולם - לידע ולהאמין בה' כי 'מלא כל הארץ כבודו'. וזה שדרשו רבותינו ז"ל שם (סנהדרין קט:): "ויקח קרח" (במדבר טז, א) - 'שעשה קרחה בישראל'. 'קרחה' ודאי, כמו שדה שיש בו קרחת, שיש תבואה ופרות נפלאים מכאן ומכאן, ובאמצע יש קרחה בלא תבואה ופרות כמו מדבר שמם. וזהו בחינת קרח, שאבותיו היו כלם קדושים ובניו ודורותיו גם כן צדיקים קדושים והוא נשאר באמצע כמו קרחה ועל־כן נקרא קרח, וכנ"ל: