# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/7/

אך סוד הענין בודאי אי אפשר להבין, כי הוא סוד פרה אדמה שהוא חק נעלם וסתום מאד, שעל זה נאמר (קהלת ז, כג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", אך אף־על־פי־כן כל מה שאפשר למצא איזה רמזים בזה מחיבים אנו לחתר ולמצא, כי גם בכל הספרים הקדושים לא בארו לנו זה הסוד של פרה, ואף־על־פי־כן גלו לנו כמה רמזים בהסוד הנעלם הזה.

כי כבר מבאר, שעקר התקון שבשבילו נברא האדם הוא לאכללא שמאלא בימינא וכו' כנ"ל, וזה היה כל פגם קרח, כמו שאיתא בתקונים (תקון ל דף עד.) ובזהר הקדוש (בראשית דף יז. קרח דף קעו.): 'דקרח בעי לאחלפא שמאלא בימינא' וכו'. כי קרח היה לוי שהוא בחינת שמאל בקדשה, כידוע, אבל משם כל אחיזת השתלשלות הדינים הקשים, וכל עבודתו היה להמתיקם, על־ידי שיהיה נכלל במשה ואהרן, שמסרו להלויים לשא את המשכן, ובפרט קרח שהיה מנושאי הארון (עין במדבר רבה יח, ג) שהיה צריך להמשיך עליו קדשת התורה שבארון, ועקר הקדשה שהיה צריך לבטל דעתו והחכמות שלו נגד משה, כי זה עקר החכמה - לבטל דעתו לגמרי בפרט נגד רבי אמתי כזה, שהוא משה רבנו, עליו השלום, וקרח פגם בזה מאד, וסמך על דעתו וחלק על משה, ועל־ידי־זה הפריד שמאל מימין, עד שהתגברו תקף הדינים עליו ונפל לשאול תחתיות, רחמנא לצלן.

ועל־כן היה הפגם - מה שאמר, שעשה אותו סכל במה שגלח שערו והוא רצה להיות חכם וזה היה כל פגמו כנ"ל. ועל־כן פגם במה שקרא תגר על שגלח שערו, כי השערות הם מותרי מחין (עין פרי עץ חיים שער הסליחות פרק ז), ובקדשה הם גבוהים מאד, כי על ידם עקר ההתבוננות שמאיר הרבי האמתי לתלמידיו וכו', אבל כשמתרבים יותר, בפרט כשיש פגמים, חס ושלום, אזי נאחזים בהם הדינים וצריכין לגלחם [וכמו שמבאר מזה בסימן סט בהתורה של אסור גזלה, ועין שם מה שכתב על פסוק (קהלת י, ב): "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו" וכו', עין שם]. וזה בחינת מצות תגלחת השערות של המצרע שבא על־ידי מחלקת על־ידי שספר לשון הרע, שזהו בחינת חטא קרח שמרמז בפסוק: "ואם מפאת פניו ימרט ראשו" וכו'. ועל־כן היו הלויים צריכים תגלחת כמצרעים וטמאים, כמו שפרש רש"י שם (במדבר ח, ז). כי הם מסטרא דשמאלא כנ"ל, ששם נאחזים הדינים ועקר בהשערות וכנ"ל. אבל כל זה אי אפשר להבין, כי כלליות שמאלא בימינא אי אפשר להשיג בשלמות, ועל־כן 'סיג לחכמה שתיקה', שהיא בעצמה הרמזים הנ"ל שיש ב'ים החכמה', כי יש כמה דברים שאין מבינים אותם רק על־ידי בחינת שתיקה שהוא בחינת רמזים, שהוא בחינת הארת הרצון.

ועקר ההתבוננות שמבינים על־ידי התגלות תורתו של הרבי האמת, הוא מה שמבינים ממנו כל אחד ואחד לפום דרגיה, שעד כאן תחום שבת ואי אפשר להבין יותר, כמו שכתוב שם בבאור בענין המקיפים וכו' - שבשביל זה צריך לשתק כדי שלא יכנס בקשיות ותרוצים שהם למעלה מהזמן וכו'. נמצא, שעקר מה שמדבר הרב עם כל אחד ואחד, ומאיר בו דעת להצילו מעוונות וכו', העקר הוא שמבאר לו שיבין מרחוק שיש חכמות אמתיות והשגות נפלאות בתורה, כדי שיתחזק אמונתו, עד שיכול לבוא לבחינת בטול אל האין סוף בחינת הארת הרצון. אבל תכף כשרוצה להבין ולהכניס בדעתו - הוא פוגם בזה וצריך לברח מזה מאד, בחינת (חגיגה יג.): 'במפלא ממך אל תדרש' וכו'.

וכל זה הוא ענין מה שכתב אדמו"ר ז"ל (בהתורה 'חדי רבי שמעון' סימן סא), על פסוק (דברים ד, ו): "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" וכו' לענין סוד העבור, ש'יש בזה חכמה שיכולין לגלותו ואף־על־פי־כן לא ידעו הסוד רק יבינו שהסוד אצלנו' וכו', עין שם. וכמו כן הוא בין ישראל בעצמן בין הרב והתלמידים ושאר העולם, שהם מגלים חכמות ועצות עמקות וגבוהות מאד מאד, ואף־על־פי־כן הסוד נשאר אצלם, רק שעל־ידי ההתגלות שלהם הם מסבירים להעולם שנשאר הסוד אצלם.

וזה בחינת פרה אדמה שמעשיה בחוץ, והיא חק סתום ונעלם ביותר מכל המצוות. כי בהקרבנות שהיו בבית־המקדש, על־ידי־זה נכללו העולמות בבחינת 'עליונים למטה ותחתונים למעלה', כמו שכתוב (שיחות הר"ן סימן מ) בענין הגלגל וכו' (בענין הדריידיל), שזה עקר התקון. ואף־על־פי שגם סוד זה אי אפשר להשיג, עם כל זה מאחר שהיתה עבודת הקרבנות בבית־המקדש, יכולין לדבר בזה, כי בבית־המקדש היתה כל התורה וכל ההשגות וכו'. אבל 'פרה' מעשיה בחוץ ממש, והיא חקה נפלאה מאד, רק כל עבודתה היתה על־ידי ששחט אותה נגד פתח אהל מועד, ששחטה בחוץ והסתכל נגד בית קדש קדשים (עין ספרי חקת פרק א, ובפסיקתא רבתי פרק יד). זה בחינת 'לעיני העמים' הנ"ל, שהמשיך אז קדשה זאת - לידע שצריכין מבחוץ להסתכל לפנים על הבית־המקדש שהוא בחינת התורה שעמדה שם, שהוא בחינת הרבי האמתי, שהוא הדעת האמתי, בחינת משה, בחינת הבית־המקדש, כי 'כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית־המקדש בימיו' (ברכות לג.), וצריכין להסתכל לשם. אבל העקר צריכין לידע, שרחוקים מאד מאד מזה הדעת, ואסור לכנס לזה שירצה, חס ושלום, להבין הקשיות שנעלמו ממנו כל חד כפום דרגיה, כי על זה נאמר 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'.

ועל־כן הפרה מטהרת מטמאת מת, שגרם אדם הראשון על־ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע, שעקר הפגם היה 'דאסתכל במה דלא הוי לה רשו' (שהסתכל במה שלא היתה לו רשות) (עין תקוני הזהר תקון יט דף מב.), שרצה לדעת טוב ורע שנמשכין מימין ושמאל, לידע על־פי דעת ושכל כל שרשם ואיך הם נכללים יחד וכו' וכנ"ל, ועל־ידי־זה נגזר מיתה שהוא פרוד כנ"ל. ועל־כן על־ידי הפרה ששחט נגד פתח אהל מועד, שזהו בחינה הנ"ל שמסתכל רק מרחוק על הדעת הקדוש וממשיך ממנו קדשה לדעתו - להבין שיש סוד וחכמה עמקה אבל הוא רחוק ממנו כנ"ל, על־ידי־זה מטהרין ומתקנים פגם טמאת מת שנמשך מאדם הראשון שפגם בזה כנ"ל.

וכל זה הוא תקון חטא קרח שפגם בזה כנ"ל, וכל זה עוסקין לתקן בפורים כנ"ל. כי המן "הפיל פור הוא הגורל" (אסתר ג, ז), ורצה לפגם בהגורל של יום הכפורים שנתן הכהן על שני השעירים אחד לה' ואחד לעזאזל, שהוא סוד פרה אדמה שמעשיה בחוץ, כמובא. והשני שעירים הם בחינת שערות הנ"ל, בחינת "הן עשו אחי איש שער" (בראשית כז, יא) - 'שהיה מלא שערות' וכו' (בראשית רבה סו, סט). אבל בהשערות בעצמם שהם בחינת שני השעירים, יש שתי בחינות כנ"ל, בחינת 'לב חכם לימינו' וכו' כנ"ל, ואי אפשר להשיג זאת, על־כן צריכין להטיל גורל איזה לה' וכו', והמן כפר בזה, ואמר, שהוא ימשיך הגורל בכשפיו כרצונו להתגבר על מרדכי וכל ישראל, חס ושלום. והשם יתברך ברחמיו הפך הדבר עד שתלו אותו ואת זרעו וכו' על־ידי־זה, ונעשה פורים שהוא על שם 'הפור', עד שנעשה מזה בחינת פרה אדמה שמעשיה בחוץ ומסתכלים לפנים וכו', שהוא עקר בחינת 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני', שעל־ידי־זה עקר התקון וכנ"ל: