# עג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/73/

וזה שקונן ירמיהו על החרבן (איכה ג, יח): "ואמר אבד נצחי ותוחלתי מה'", שסבר, שחס ושלום, אפס תקוה, מאחר שנחרב הבית־המקדש שעקר כלליות העולמות על ידו, שזה עקר התקון וכו' כנ"ל. ועל־כן שם בבית־המקדש היה עקר הרצון והדבקות הנפלא להשם יתברך, ועכשו שנחרב, חס ושלום, אפס תקוה. אך בתוך דבריו מנחם עצמו ואומר: "זאת אשיב אל לבי על־כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, חדשים לבקרים רבה אמונתך". 'חדשים לבקרים' וכו' זה בחינת תחית המתים, שאז יתחדשו כל הנפשות ויקומו בתחיה ויחיו חיים נצחיים, שהוא בחינת הארת הרצון הנ"ל שהוא הרב טובך שיזכו לעתיד וכנ"ל. וזהו שמחזק עצמו כי אף־על־פי שנחרב הבית־המקדש ששם היה עקר תקון זה כנ"ל, אף־על־פי־כן לא אפס תקוה, כי אף־על־פי־כן נזכה לבחינת 'חדשים לבקרים' וכו'. על־כן "חלקי ה' אמרה נפשי על־כן אוחיל לו" (שם כד), כי עדין אוחיל ואחכה ואקוה ואצפה להשם יתברך, שכל זה בחינת רצון, כי עדין יש תקוה כי 'חסדי ה' לא תמנו' וכו', כי אדרבא, עתה בתקף גלותנו וחרבננו בכלל ובפרט - צריך כל אחד לחזק את עצמו יותר בבחינת התחזקות הרצון ולחכות ולחלות ולצפות עדין לישועת ה', ברצון וגעגועים גדולים מאד, כי כפי מה שימשיך על עצמו התחזקות הרצון בזה העולם גם בתקף הגלות - כן יזכה לרב טוב הצפון שהוא הארת הרצון לעולם הבא. ועל־כן עתה שחרב הבית־המקדש ששם היה עקר הארת הרצון כנ"ל, על־כן עתה צריכין להתחזק בזה ביותר וכנ"ל: