# עה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/75/

וזה בחינת ברכת הזמון שתקנו רק בברכת המזון לבד, שכששלשה אוכלין יחד צריכין לזמן, שצריך המברך לומר להשנים - שרוצים לברך, שזהו עקר ברכת הזמון, כי מחמת שבשעת האכילה הוא עקר הארת הרצון כנ"ל, שזהו בחינת מצות ברכת המזון כנ"ל, כדי להמשיך הארת הרצון המפלג שבשעת האכילה בדבורים שהם דבורי הברכות של ברכת המזון וכנ"ל, על־כן תקנו, שכששלשה אוכלין ביחד, אז יוסיפו לזמן, כי עקר ברכת הזמון הוא בחינת הארת הרצון שאומרים קדם ברכת המזון שאנו רוצים לברך, כמו שאומרים: 'נברך שאכלנו משלו' וכו'. ועוד הנהיגו רבותינו ז"ל להוסיף לומר מקדם בלשון לעז: 'רבותי, מיר ווילין בענטשין' - פקח עיניך אתה המעין וראה נפלאות ה', איך חכמינו ז"ל ברוח קדשם תקנו הכל על הסדר, שדיקא במצות ברכת המזון תקנו זאת לזמן שהוא לומר 'נברך' וכו', ולהוסיף עוד מקדם לומר דבורי הרצון המפלג הנ"ל בפה מלא שאומרים 'מיר ווילין בענטשין'. וכל זה מחמת שעקר הארת הרצון הוא בשעת האכילה כנ"ל, על־כן אז דיקא תקנו ברכת הזמון ולומר דבורי הרצון בפרוש, כי זה עקר ברכת הזמון שאחר האכילה שהוא התגלות בפה הארת הרצון המפלג המאיר בשעת האכילה דיקא וכנ"ל: