# עח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/78/

ולבאר הענין קצת הוא: כי הרצון נמשך מבחינת המקיפין שאי אפשר להשיג שזהו בחינת 'מה'. וזה ידוע ומבאר שם, שכל אחד יש לו בחינת מקיפין לפי ערכו ומדרגתו, וכל אדם צריך להשתדל ולהתיגע עד שיכניס המקיפין שלו לפנים וכו' כמו שמבאר שם. והעקר לזכות להכניסם בפנים לעשות מהמקיף פנימי, הוא על־ידי התגברות הרצון, שצריך להרגיל עצמו לכסף תמיד להשם יתברך ותורתו ברצון חזק ותקיף מאד, ולבלי לחשב שום מחשבה חיצונית כלל, רק לחשב בתורה ועבודת ה' - להשתוקק בכל עת ברצון חזק אליו יתברך, עד שיזכה להבין ולהשיג מה שלא היה מבין מתחלה, שזהו בחינת השגת המקיפים וכו' כנ"ל. וכל מה שזוכה לזה ביותר - הוא מקשר וכולל העולמות יותר וכולל יותר, בחינת 'איה' ומלא. כי מה שאינו משיג הוא בבחינת 'איה', בחינת 'מה חמית' וכו'. ושם הוא אצלו למעלה מכל השמות, כי בחינת 'איה' הוא בבחינת עתיק, בחינת שרש ופנימיות הכתר שהוא למעלה מכל השמות ושם דיקא הוא שרש כל השמות כידוע ומובן בכתבי האר"י ז"ל.

וזהו מעלת מנין עשרה, כי 'אכל בה עשרה שכינתא שריא' (סנהדרין לט.), ואז יכולין לומר דבר שבקדשה, שהוא לעורר ולהקיץ יותר ויותר כל הדרי מעלה והדרי מטה, שיכללו יחד ויקדשו שמו ברבים, כי עשרה כלולים ביותר מבחינת 'איה' ו'מלא' וכו' כנ"ל. ואז יכולין ביותר להמשיך מבחינת 'איה' לבחינת 'מלא כל הארץ כבודו' שזהו בעצמו בחינת השגת המקיפין. ואז עולין כל אחד בעליות גדולות וכל מה שעולין יותר ויותר - יכולין להאיר למטה יותר להאיר לכל הדרי מטה הנמוכים והירודים ביותר ויותר, להאיר גם בהם כי עדין ה' עמם, כי 'מלא כל הארץ כבודו' וכו' כנ"ל. כי עשרה מישראל כלולים בשרשם מכל הכתות שיש בישראל, מתכלית המעלה של גדולי ישראל עד תכלית השפלות של הפחותים והירודים מאד, שלכלם צריכים להודיע אלהותו אשר בכל משלה, שזהו בחינת מה שמשה רבנו, עליו השלום, שהוא עקר הרבי שמאיר הדעת הזה בכלם, קבץ כלם קדם הסתלקותו ואמר להם (דברים כט, ט): אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם וכו' וכו'. ומונה כל המדרגות עד: מחטב עציך עד שאב מימיך - שהם עשרה מדרגות, כמובא (זהר יתרו פב.), שהם כלל כל המדרגות מראש עד סוף כנ"ל. ומאיר בכלם שידעו כלם שעדין ה' עמם כנ"ל.

וזהו בחינת החלוק שבין השגת 'מה' של הצדיק בחינת משה לבין השגת 'מה' של המלאכים דרי מעלה, שהצדיק צריך להאיר בהם בחינת 'מה' שעדין אין יודעים כלום. והדבר קשה לכאורה, הלא גם קדם שבא הצדיק והאיר בהם היו אומרים תמיד 'איה מקום כבודו', כמו שאומרים: 'משרתיו שואלים זה לזה איה' וכו'. וכמו שמובא זה בהתורה הנ"ל. ואם כן, מה זה שהצדיק מאיר בהם ומודיע להם שעדין אינם יודעים בידיעתו יתברך שזהו בחינת 'מה' הלא גם מתחלה הודו בעצמם שאינם יודעים ואמרו 'איה' וכו'. שהוא בחינת 'מה' כנ"ל.

אך החלוק הוא על־פי הנ"ל, כי המלאך נקרא 'עומד' - שאינו יכול לעלות מדרגא לדרגא, כמובא. אבל האדם הבעל בחירה כשזוכה לעמד בנסיון בזה העולם שנעשה צדיק - יכול לעלות מדרגא לדרגא, עד שיכול לבוא להשגות גדולות ועצומות. כי זוכה בכל פעם להשיג המקיפין שלא היה משיג מתחלה, שזהו בחינת שממשיך מבחינת 'איה' לבחינת 'מלא' וכו' כנ"ל, עד שיכול להאיר בדרי מעלה ודרי מטה ביותר ויותר, כי בכל פעם שהוא משיג מקיפים גבוהים ביותר ויותר, הוא מאיר בכל פעם בדרי מטה יותר ויותר. שאפלו הנפולים והירודים מאד שלא היה יכל בתחלה להאיר בהם ולהודיעם כי עדין ה' אתם וכו', עתה על־ידי השגתו המקיפין יותר הוא מאיר גם בהם כי ה' אתם גם עתה כי 'מלא כל הארץ כבודו'. וכן מאיר בהדרי מעלה יותר, שמאיר בהם בחינת 'מה חמית' שהוא בחינת 'איה', הינו שמאיר להם ומודיע להם שעדין אינם יודעים כלום.

הינו כי בתחלה היו סבורים שיודעים איזה ידיעה, רק שלמעלה מידיעתם אי אפשר להשיג, על־כן הם שואלים 'איה' וכו' שזהו בחינת (יחזקאל א, יד): "והחיות רצוא ושוב", שפרש רש"י: שמתנשאים בכל פעם להסתכל למעלה מהרקיע אשר על ראשם ושבים וחוזרים תכף מאימת הבורא יתברך וכו', אבל הצדיק מודיע להם, שמה שנעלם מהם ונדמה להם ששם מסתימת ידיעת הבורא, ולמעלה מזה הוא בחינת 'איה' שאי אפשר להשיג - זאת ההעלמה הוא יודע היטב, כי הוא יודע היטב מה שנעלם מהם ויודע עוד יותר ויותר, רק הוא יודע שאי אפשר להשיג, דהינו שאפלו בעצם נוראות השגתו, עדין יש מקיפים גבוהים יותר שאי אפשר להשיג, כי תכלית הידיעה אשר לא נדע וכו'. נמצא, שמודיע להם לכל הדרי מעלה שאינם יודעים כלום, דהינו שגם מה שהוא יודע - הם אינם יודעים. וכן מודיע להם בכל פעם, שזהו בעצמו בחינת עולם הבא שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי שבת ו, ט): 'עתידין צדיקים שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת, והמלאכים ישאלו אותם מה פעל אל', כמובא מאמר זה שם, הינו שהמלאכים ידעו אז שאינם יודעים מה שהצדיקים יודעים, כי הידיעות שהצדיק ממשיך מבחינת 'איה' לבחינת 'מלא' ממקיף לפנים, אצלם הוא בהעלם, והצדיק צריך להודיע להם כל זה. וכן בכל פעם. וזהו בעצמו בחינת 'מה פעל אל'. 'מה' בחינת 'איה', בחינת העלמה. 'פעל' בחינת פעלה ובריאה, בחינת 'מלא'. והצדיקים ידעו 'מה פעל אל' שהוא בחינת שממשיך בכל פעם מבחינת אין ליש מ'מה' ל'מלא', ממקיף לפנים, והמלאכים ישאלו בכל פעם זאת מהצדיקים שיודיעו להם כל זה וכנ"ל: