# פא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/81/

ועל־כן היה משה רבנו משתוקק כל כך לארץ־ישראל, והרבה בתפלות על זה מאד, כי משה הוא הרבי הראשון האמתי שעסק בהארת הדעת הנ"ל, שהוא כלליות והתקשרות העולמות, על־כן היה מתלהב כל כך לארץ־ישראל ובית־המקדש, כי עקר הדעת וכלליות העולמות הוא בארץ־ישראל ובית־המקדש וכנ"ל. אך עקר העכוב היה על־ידי המחלקת שהם מי מריבה, שעל־ידי־זה נגזר עליו שלא יבוא לארץ־ישראל, וכמו שכתוב (דברים ג, כו): "ויתעבר ה' בי למענכם" וכו'. וזה בחינת (שם) "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". 'אל תוסף דבר' וכו' זה בחינת 'סיג לחכמה שתיקה' (אבות ג, יג) הנ"ל.

כי באמת ענין זה אי אפשר להבין ולהשיג, ואפלו משה רבנו היה קשה לו מאד להשיג ענין זה, מדוע לא יזכה הוא לבא לארץ־ישראל? ולא פעל בקשתו ברבוי תפלות כאלה, וכמובא במדרשים הרבה בזה (תנחומא ואתחנן): שהתפלא משה מאד על זה, שהוא פעל בתפלתו להציל כל ישראל שלא יכלו, חס ושלום, כמה פעמים, מה שהם חטאו באמת הרבה, והוא בעצמו שלא חטא כלל כי אם איזה שגיאה דקה במי מריבה וגם זה היה על ידם, כמו שכתוב (קהלת ז, ז): "כי העשק יהולל חכם" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל במדרש רבה שמות (פרשה ו, ב), לא יועילו לו כל כך תפלות לפעל שיכנס לארץ־ישראל, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עין בספרי ואתחנן ב) על פסוק (דברים ג, כד): "אתה החלות" וכו'. ומובא בפרוש רש"י שם שאמר: 'ממך למדתי להתפלל שאמרת (שמות לב, י): ועתה הניחה לי וכו' - וכי תופס הייתי בך' וכו'. על־כן השיב לו הקדוש ברוך הוא: רב לך אל תוסף דבר.

כי באמת זהו בבחינת שתיקה, בחינת אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה - כי הוא בחינת מקיפים הגבוהים מאד מאד שאי אפשר להשיגם, כי משה היה בבחינת 'מה', בבחינה עליונה ונשגבה מאד כנ"ל. ועל־כן מה שנעשה עמו הוא בחינת אל תוסף דבר - בחינת שתיקה הנ"ל שהוא בחינת 'שתק כך עלה במחשבה' (מנחות כט:) שהשיב לו על מיתת רבי עקיבא. כי גם ענין רבי עקיבא היה בבחינה זאת, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. וזה שנסמך מיד לזה (דברים ג, כח): "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבר לפני העם הזה" וכו', וכן בכמה מקומות, שמוכיחם על שמכרח להסתלק בעבורם נסמך לזה מה שהבטיחו השם יתברך, שיהושע יכניסם לארץ־ישראל, כמו שכתוב לקמן בפרשה זאת (שם ד, כא): "וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי וכו'. יהושע הוא עובר לפניך אותו חזק" וכו' וכן במקומות הרבה,

כי זה נפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג כלל, כי דיקא על־ידי הסתלקות משה לעלא ולעלא, על־ידי־זה היה כח ליהושע להכניס את כל ישראל לארץ. כי כבר מבאר, שכל מה שהצדיק עולה למעלה יתרה לבחינת מקיפים עליונים יותר הוא יכול להאיר בדרי מטה ביותר בחינת 'מלא כל הארץ כבודו'. ועל־כן מעצם רבוי הפגמים של ישראל ובפרט רבוי התלונות והמחלקת שלהם - שזה גרוע מן הכל, על־ידי־זה לא היה אפשר להכניסם לארץ־ישראל ששם עקר התגלות הדעת הנ"ל, כי 'מלא כל הארץ כבודו' כי אם על־ידי הסתלקותו, כי היה מכרח לעלות לעליה גדולה כל כך, שאי אפשר להשיג בזה העולם כלל, כי אם על־ידי הסתלקות ממש, שנסתלק ברעוא דרעוין בבחינת 'מה' העליון מאד מאד, עד שעל־ידי־זה דיקא היה יכל להאיר לתלמידו יהושע, בחינת הארת 'מלא כל הארץ כבודו' שהוא השגת התלמיד בחינת יהושע, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל:

ובזה פעל לדורות, שאפלו כשיתגברו העוונות ויחרב הבית, וישראל גלה יגלה מעל אדמתו, כמו שכבר נתקים שתי פעמים בעוונותינו הרבים, וקץ האחרון סתום ונפלא מאד מעין כל, אף־על־פי־כן ימצאו צדיקים נוראים גם בעקבות משיח בקץ האחרון, שישיגו השגות עצומות מאד, ויאירו בישראל כי 'מלא כל הארץ כבודו' וש'אין שום יאוש בעולם כלל', ואף־על־פי שהבעל דבר והסטרא אחרא וחילותיהם יתפשטו ויתגברו כמו שיתפשטו בפרטיות על כל אחד ואחד, ובכלליות ברבוי המחלקת שיהיה קטגוריא גדולה בין התלמידי חכמים, כמו שנתקים עכשו בעוונותינו הרבים, שזה עקר חבלו של משיח, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בכתבות דף קיב. ומובא ברש"י שבת קיח.) אף־על־פי־כן ימהר ויחיש לגאלנו על־ידי הארת דעתם הקדוש בעולם, כי אף־על־פי שתתגבר הסטרא אחרא כל כך, עד שיהיו מכרחים הצדיקי אמת בחינת משה להסתלק מן העולם, אף־על־פי־כן על־ידי־זה תהיה הישועה והגאלה ויהפך אבלם לששון.

כי הסתלקות והעלמת הצדיקים היא הצרה הגדולה והמרה מכל הצרות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עין איכה רבתי א, לז): 'קשה סלוקן של צדיקים כפלים כחרבן בית־המקדש' וכו'. אבל גם זה יתהפך לטובה ולנחמה, כי דיקא על־ידי הסתלקותם לעלא ולעלא וכו', יעלו לבחינת מקיפים גבוהים ונשגבים כל כך, עד שמשם דיקא יאירו ביותר בחינת 'מלא כל הארץ כבודו' לתלמידיהם, שהם בחינת יהושע, וכן מדור לדור, עד שיפעלו ויגמרו מה שהתחילו להאיר בעולם דעת הנ"ל - שידעו הכל כי 'מלא כל הארץ כבודו' וישובו להשם יתברך באמת, שעל־ידי־זה תבוא הגאלה כנ"ל. כי מרבוי הפגמים והעוונות הכרחו לעלות לעליות גדולות כל כך, שאי אפשר לעלות לשם כשהם מלבשים בגוף בזה העולם. כמובן כל זה משיחותיו הקדושים.

וזהו בחינת מיתת הצדיקים שמכפרת על עוון הדור, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מועד קטן כח.), הינו כנ"ל. כי דיקא על־ידי מיתתם הם ממשיכים בחינת "סלח נא" (במדבר יד, יט), לכפר חטא המרגלים שגרמו חרבן הבית, שזהו בחינת חטאי כל הדורות, שעקר התקון על־ידי שפועלין בקשת 'סלח נא' ביום הכפורים, שעל־ידי־זה זוכין לחנכת הבית שהוא בנין בית־המקדש במהרה בימינו. אבל מרבוי העוונות אי אפשר לזכות לכל זה, כי אם על־ידי מיתת הצדיקים שמכפרת, כי אז דיקא עולים כל כך, עד שיכולים להאיר בתלמידיהם בחינת יהושע כי 'מלא כל הארץ כבודו' וכו'. ולהחזיר את ישראל בתשובה על־ידי־זה, ולהוציאם מעוונות ולכפר עוונותיהם הקודמים וכו' וכנ"ל. כי 'גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם' (חלין ז:) הינו כנ"ל: