# פד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/84/

וזהו (דברים ז, יב): "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" וכו'. כי בכל פרשיות הקודמין מוכיח אותם משה רבנו הרבה שישמרו את התורה, ומאיר בהם הדעת הקדוש הנ"ל - שידעו גדל חביבת ואהבת הקדוש ברוך הוא את ישראל, שרוצה שהם דיקא ידעו ויכירו אותו יתברך מזה העולם הגשמי דיקא, רק שהעכוב מצדם מרבוי עוונותיהם, ובפרט מרבוי תלונותיהם ומחלוקותיהם על משה ואהרן, כמבאר מתחלת 'אלה הדברים' עד הפרשה הזאת. ורב תוכחתו בסדר דברים היה על חטא המרגלים שגרמו בכיה לדורות, כמו שכתוב (שם א, מה): "ותשבו ותבכו לפני ה'". שעל־ידי־זה גרמו חרבן בית־המקדש, שהוא כלל כל העוונות שהם הפך הדעת הקדוש כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. וטוען עמהם שאף־על־פי־כן לא זז השם יתברך מחבבם והחיה את בניהם להכניסם לארץ־ישראל, וכבר הוריש לפניהם ארץ סיחון ועוג שהם מבני הנפילים שהם עזא ועזאל (זהר בראשית לז.), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (נדה סא.) שהם המלאכים שקטרגו על בריאת האדם, ואמרו (תהלים ח, ה): "מה אנוש כי תזכרנו", והפילם השם יתברך ונכשלו בזה העולם על־ידי תאות נאוף, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר בראשית כג. בלק רח.), ועדין נמשך מהם קטרוגים ונסיונות על בני אדם, כי מהם נמשך רב ההרהורים, כי בלעם הרשע היה עוסק עמהם שהיה שטוף בזמה ביותר כמובא (סנהדרין קה.). וגם מהם נמשך חלישות הדעת של המרגלים, עד שהכניסו במחשבותיהם להוציא דבה על ארץ־ישראל, כמו שכתוב (דברים א, כח): "וגם בני ענקים ראינו שם", שעל־ידי־זה נמשך חרבן בית־המקדש וכו' כנ"ל.

אבל משה רבנו בגדל כחו הרג ועקר את סיחון ועוג, כי הם דיקא עמדו על גבול ארץ־ישראל, כי הם ההפך מארץ־ישראל, כי בארץ־ישראל נתגלה הדעת הנ"ל בחינת 'עליונים למטה ותחתונים למעלה', שהאדם יש לו כח יותר מן המלאכים וכו' כנ"ל. והם סיחון ועוג הם נמשכין מהמלאכים שקטרגו על האדם ואמרו 'מה אנוש' וכו'. ועל־כן משה שהוא בחינת הרבי הנ"ל שמאיר הדעת הנ"ל, על־כן הכניע ועקר קלפת סיחון ועוג שהם ההפך מזה כנ"ל.

ובכל זה מספר בכל פרשת דברים, עד שמסים (דברים ג, כא): ואת יהושוע צויתי בעת ההיא לאמר, עיניך הראת את כל אשר עשה ה' אלהיכם לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה לא תיראום כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם. וזה מרמז על עקר המלחמה הגדולה והכבדה שהיא עקר מלחמת כל אדם, שהיא מלחמת היצר בזה העולם, שהעקר שלא יירא ולא יתפחד כלל כי ה' אתנו, כי 'מלא כל הארץ כבודו' כמו שאמר אז אדמו"ר ז"ל: 'השם יתברך עמך ואצלך וכו', אל תירא'. וכמו שמבאר (בלקוטי תנינא סימן מח) 'שהאדם צריך לעבר בזה העולם על גשר צר והעקר שלא יתפחד'.

וזה: לא תיראום כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם - ואזהרה זאת הזהיר ביותר את יהושע, כמו שכתוב: ואת יהושוע צויתי וכו'. כי יהושע הוא בחינת התלמיד שהשגתו בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', בחינת "יקומון ה' קיצו ו' רננו ש' כני ע' פר" וכו' (ישעיה כו, יט), שהוא ראשי תבות יהושע, וכו' כמו שכתוב שם, שעקר השגתו הוא בחינת התחזקות, שיחזק את עצמו ואת כל ישראל בכחו של משה רבנו שלא יתיאשו ולא יפלו משום דבר, ובכל מה שיעבר עליהם יהיו חזקים בכחו של משה רבם כי ה' אתם עדין, ולא יתיראו כי ה' אתם, כי 'מלא כל הארץ כבודו' וכנ"ל. שזהו בחינת לא תיראום וכו'.

כי הצדיק בחינת משה יכול להשפיל את המלאכים המקטרגים, שמהם נמשכו ונשתלשלו קלפות סיחון ועוג כנ"ל, כי מראה להם שאינם יודעים עדין בידיעתו יתברך כלל וכו', ולעורר ולהקיץ כל השוכני עפר שהם הדרי מטה שלא יתיראו כי עדין ה' אתם כי 'מלא כל הארץ כבודו' וכו' כנ"ל, שזהו בחינת אזהרת משה את יהושע: עיניך הראת את כל אשר עשה ה' אלהיכם לשני המלכים האלה - שהם סיחון ועוג שכחם היה מקטרוג המלאכים, כנ"ל. כן יעשה ה' לכל הממלכות וכו' - כי מאחר שכבר הרג שני המלכים האלה, בזה רואין כי יש כח לבטל קטרוג המלאכים, מאחר שהרג שני המלכים האלה סיחון ועוג שנמשכו מהם, על־כן בודאי תהיה בטוח וחזק כי כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה - ובודאי תירשו ארץ־ישראל ששם עקר התגלות זה הדעת של משה, שהוא בחינת 'עליונים למטה ותחתונים למעלה' וכו' כנ"ל, על־כן בודאי לא תיראום וכו'.

נמצא, שבכל פרשת דברים עוסק להאיר בהם הדעת הקדוש, להודיעם גדל רחמנות של השם יתברך על ישראל לעולם, אף־על־פי שעשו מה שעשו, אף־על־פי־כן עדין ה' עמהם וכו'. ומחזקם בזה ואומר להם לא תיראום וכו' כנ"ל. וכן בפרשת 'ואתחנן' מדבר בזה הרבה בענין 'עליונים למטה ותחתונים למעלה' שהוא עקר הדעת הנ"ל, לידע שעקר גדלת השם יתברך נתגלה על־ידי האדם הזה שבזה העולם דיקא, כי המלאכים אין יודעים את השם יתברך ואין להם כח כמו הצדיקים שבזה העולם.

וזה (דברים ג, כג־כד): ואתחנן אל ה' בעת ההיא וכו', אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וכו', אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך. כי המלאך בחינת אל, כי נקראים 'אלים' (זהר בא מג:). וזהו אשר מי אל - שהם בחינת המלאכים, אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך - שאין שום מלאך שיוכל לעשות 'כמעשיך וכגבורתך', ודיקא מניהו. אבל בבני־אדם התחתונים שהם דרי מטה, יש ויש שיכולים לעשות כמעשיך וכגבורתך - שהם הצדיקים שהם מושלים בעולם, שיכולים לברא עולמות, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (זהר הקדמה ה.) על פסוק (ישעיה נא, טז): "ולאמר לציון עמי אתה" - 'אל תקרי עמי אלא עמי, מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי, אף אתה כן' וכן במקומות הרבה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר הקדמה ט: י.) על פסוק (ירמיה י, ז): "כי בכל חכמי הגוים וכו' מאין כמוך" - 'אבל בישראל יש כמוך' וכו'. ועל־כן אני מבקש (דברים ג, כה): אעברה נא ואראה את הארץ וכו', - שהוא לבא לארץ־ישראל, כי שם עקר כלליות העולמות, ושם רואין עקר גדלת ישראל בבית־המקדש וכו' כנ"ל. והרבה בתפלות הרבה מאד על זה, ואף־על־פי־כן לא פעל בקשתו עד שאמר לו השם יתברך (שם כו): רב לך אל תוסף דבר וכו'. שהוא בחינת 'סיג לחכמה שתיקה' הנ"ל שגלה לו שאחר כל מה שהשיג שאין שום מלאך ושרף יכול להשיג, אף־על־פי־כן עדין יש מקיפים גבוהים כל כך - שאי אפשר להשיגם בחיותו ומכרח להסתלק בשביל זה, ובכח זה דיקא יאיר בתלמידו יהושע בחינת השגת 'מלא כל הארץ כבודו', עד שיהושע תלמידו הוא דיקא יכניסם לארץ־ישראל בכחו, והוא בעצמו אי אפשר לו לכנס לארץ־ישראל וכנ"ל. שכל זה הוא בחינת נוראות נפלאות הדעת הנ"ל, שהשם יתברך עושה נפלאות גדולות וחסדים רבים ועצומים בשביל להודיע לבני־אדם גבורותיו, להודיע לכל דרי מטה כי 'מלא כל הארץ כבודו' וכו' כנ"ל.

וכן חוזר עמהם כל סדר מתן תורה וכו', שהכל היה בשביל להאיר זה הדעת הקדוש בעולם. וכמו שכתוב שם (דברים ד, לה): אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו וכו'. וכן הולך ומבאר בכל סדר זה, כמו שכתוב (שם ד, לב): כי שאל נא לימים ראשנים הנהיה כדבר הגדול הזה וכו', מן השמים השמיעך את קלו וכו'. ודבריו שמעת מתוך האש וכו' (שם ד, לו), פנים בפנים דבר ה' עמכם וכו' (שם ה, ד). שבכל זה הזכיר אותם וחזר עמהם, שיזכרו גדל כחו של זה האדם שבזה העולם, שיכול לזכות לדבר עם ה' פנים בפנים וכו', מה שאין מלאך זוכה לכך, שזהו בחינת 'עליונים למטה ותחתונים למעלה' וכו' כנ"ל.

ועל־כן אמר אחר־כך: והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה - כי הדעת הקדוש הזה להאיר בדרי מעלה בחינת 'איה', בחינת 'מה חמית' וכו', ולהאיר בדרי מטה, בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', בחינת 'הקיצו ורננו שכני עפר' כי ה' עמכם וכו', זה בחינת משפט כמו שמבאר שם באות ח' וכו'. בחינת (תהלים עה, ח): "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים" וכו', כמו שמבאר שם. וזהו והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה - הינו כשהאדם בבחינת עקב ורגלין שירד ונפל לדיוטא התחתונה שהיא עקב ורגלין. וזהו הן בפרטיות לענין האדם הפרטי בעצמו, הן בכלליות הדורות שהוא בחינת עקבות משיחא, שאז מתגברת הסטרא אחרא מאד. ואז אם תשמעו את המשפטים האלה - בחינת הדעת הנ"ל שהוא בחינת משפט וכו' לידע שעדין ה' עמכם וכו', בחינת 'לא תיראום' וכו' כנ"ל, אז ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך (דברים ז, יב) - שהבטיח להם לתת לזרעם את ארץ־ישראל ולהיות להם לאלהים, שזהו בחינת הדעת הנ"ל, שעקר הארתו בארץ־ישראל, ששם עקר כלליות והתקשרות העולמות וכו' כנ"ל. ועל־ידי־זה (ז, יג): וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך וכו' - שישפיע לך ברכת העשירות והפרנסה בשפע גדול, כי עקר העשירות והפרנסה נמשך על־ידי כלליות העולמות כנ"ל, שאז נמשך העשירות והפרנסה בבחינת ברכה, שהיא בחינת הארת הרצון, שהוא עקר הברכה בחינת (שם לג, יג) "מברכת ה' ארצו" וכו'. "ורצון שוכני סנה" (שם לג, טז) בחינת (תהלים קמה, טז) "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון":