# פה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/85/

ועל־כן התחיל בלשון רבים: והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם אתם וכו' - ואחר־כך בהבטחה מדבר בלשון יחיד, כמו שכתוב: ושמר ה' אלהיך לך וכו' ואהבך וברכך וברך פרי בטנך וכו' - כי המשכת הדעת הנ"ל עקרו הוא על־ידי רבים. וכמבאר לעיל (אות עז) שעקר כלליות העולמות הוא כשמתקשרים ומתאספים רבים מישראל יחד, ולפחות עשרה, שאז אומרין דבר שבקדשה וכו' וכנ"ל. אבל אחר־כך כשנמשכת ברכת הפרנסה והעשירות נמשך לכל אחד ואחד ביחוד כפי הראוי לו, בבחינת (תהלים קד, כו): "לויתן זה יצרת לשחק בו", המבאר בהתורה הנ"ל. שהוא בחינת 'שחקים' ששם שוחקין מן (חגיגה יב:), שהפרנסה נשחקת ונתחלקת לכל אחד כראוי לו, שזהו בעצמו בחינת "ומשביע לכל חי רצון", שזה עקר הברכה כשזוכה כל אחד ואחד לקבל הפרנסה מהשם יתברך ברצון טוב, והוא שמח בחלקו, ומאמין שכך הוא רצונו הטוב והכל לטובתו, כי דיקא על־ידי הפרנסה הזאת - יזכה לקבל הארת הרצון המפלג, שהוא בחינת 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך'. ורק זה נקרא עשירות ופרנסה. כי בודאי זה שיש לו עשר ונכסים רבים וכלי כסף וזהב ואין לו שום נחת רוח בעשרו, אדרבא, "כל ימיו כעס ומכאובות וחליו הרבה וקצף" מרבוי תאוותיו שהוא נבהל להון הרבה יותר ויותר, ומקנא מאד בהגבירים הגדולים המפלגים ממנו הרבה וכו', כמצוי כל זה, מלבד שאר מיני כעסים ומכאובים וכו' שיש לו בכל יום וכמעט בכל שעה, שאי אפשר לפרטם, בודאי אין זה עשירות כלל, וכמו שאמר קהלת (קהלת ו, ב): "איש אשר יתן לו אלהים עשר ונכסים ולא ישליטנו לאכל וכו' גם זה הבל וחלי" וכו'. כי עליו נאמר (שם ה, יב): "עשר שמור לבעליו לרעתו".

ועל־כן בודאי עקר העשירות והפרנסה הוא כששורה ברכת ה' בפרנסתו בחינת (משלי י, כב): "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב", שהוא מי שזוכה להיות שמח בחלקו, ושיהיה חזק בבטחון שמה שמכרח לו לפרנסתו ופרנסת ביתו ובניו - בודאי ישפיע לו השם יתברך בעתו וזמנו כראוי לו, שכל זה זוכין על־ידי הדעת הנ"ל, שעל־ידי־זה מקבלת המלכות הפרנסה מהידים שיש ב'ים החכמה', על־ידי הבטחונות של ישראל, בחינת (תהלים קד, כז) "כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו", בחינת (במדבר כג, כג): "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" וכו'. שהפרנסה הזאת נמשכת בבחינת 'לויתן זה יצרת לשחק בו', שהפרנסה הוא בבחינת מן שנשחקת לכל אחד שיקבל חלקו כראוי לו, וכנ"ל.

ועל־כן אמר כל ההבטחות האלה של ברכת הפרנסה והעשירות שזוכין על־ידי הדעת הנ"ל בלשון יחיד 'וברכך והרבך' וכו'. כי העקר, שכל אחד יקבל חלק פרנסתו באהבה וברצון, ויאמין כי זהו חלקו שנמשך על ידי הדעת הנ"ל, שרק על־ידי־זה יזכה לבחינת הארת הרצון וכו', שזה העקר, שעל־ידי־זה יזכה לחלקו הטוב לעולם הבא, שעקרו הוא הרצון הטוב שיזכה כל אחד בחינת: 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך', שכל זה מקבלין על־ידי שמקרבין עצמן להצדיק, בחינת משה, שמאיר בכל ישראל ואפלו בהירודים מאד מאד כי 'מלא כל הארץ כבודו' וכו', ומחזקם תמיד עד שמזכם לכל הנ"ל. אשרי שיאחז בו באמת: