# פט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/89/

וזה בחינת ראש השנה. שאז כל ישראל עוסקין בזה, שכל אחד טורח ומתיגע לבא להקבוץ הקדוש של ישראל, שזהו בחינת (מלכים־ב ד, יג): "בתוך עמי אנכי יושבת", הנאמר על ראש השנה, כמו שמובא בזהר הקדוש (ויצא קס:). ואפלו מכל הכפרים ומקומות הרחוקים מתקבצים אל המקום שיש קבוץ מישראל, והעקר כשזוכין לבא להצדיקים האמתיים, כאשר נוהגין כל ישראל לנסע לצדיקים על ראש השנה, כי עקר הקבוץ וקיומו הוא על־ידי הצדיק הרועה האמתי בחינת משה כנ"ל. וזה בחינת תקיעת שופר שהוא בחינת רמזים להתקבץ, בחינת "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים" וכו' (ישעיה כז, יג). וזה על־ידי הרמזים. כי תקיעת שופר בחינת רמזים, כמו שנאמר בענין החצוצרות [שהם גם כן בחינת שופר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (טור ארח חיים סימן תקצא) לענין אמירת הפסוק (במדבר י, י): "ותקעתם בחצצרת" - להשלים פסוקי שופרות וכו'], שלמד אותם שיבינו הרמזים איך להתקבץ על־ידי הקולות, כמו שכתוב (שם י, ה): "ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החנים קדמה, ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות וכו'. ואם באחת יתקעו ונקהלו אליך" וכו'. נמצא, שהיה להם רמזים איך להתקבץ על־ידי סימני הקולות. וכן המנהג בכל תכסיסי מלחמות הגשמיות [שלמדו מישראל מסדר הדגלים, כמובא בספרים], שעקר קבוצם על־ידי סימנים בחינת רמזים כגון סימני הדגלים שלהם והקולות של חצוצרות ותפים וכו', שעל־ידי־זה יודעין איך להתנהג ולהיכן להתקבץ וכו', וזהו בחינת הדגלים הקדושים של ישראל. וכבר מבאר לעיל מזה (באות מז) שהדגלים הם בחינת קיום הקבוץ של ישראל, שצריכין כל אחד ואחד להאיר הדעת הקדוש שהוא יראת שמים בחברו וכו', כמו שמבאר שם. וכל זה הוא על־ידי דגלים שהם בחינת רמזים כנ"ל, שמרימין דגל פלוני, כדי שידעו כל אחד להיכן לפנות ולילך וכו'.

וזה בחינת (זכריה י, ח): "אשרקה להם ואקבצם", 'אשרקה' בחינת רמזים. כי עקר הקבוץ וקיומם במלחמה הארכה של זה העולם הוא על־ידי הרמזים וכנ"ל. וזה בחינת שנוי הקולות של השופר תשר"ת תש"ת תר"ת, כפי הרמזים, שהם עקר הדעת והמחין שנמשכין על־ידי השופר. ועקר הרמזים שהם קיום הדעת לנצח הוא על־ידי התורה של הצדיק בחינת משה, שהוא בחינת (דברי הימים־א כט, יא): "כי כל בשמים ובארץ", שיכול להאיר בדרי מעלה ודרי מטה ולכללם יחד, מחמת שחדושי תורתו הוא כלליות, כי נלקח משרש נפשות ישראל שלוקחם ומקבצם יחד קדם הדרוש בבחינת (משלי יא, ל): "ולקח נפשות חכם" (כמו שמבאר סימן יג), ועל־ידי־זה (שם כא, כב): "עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה", שהיא התורה. ועל־כן נקראת תורה אמתית כזאת 'עז מבטחה', כי תורותיו ודבריו הקדושים חיים וקימים וכו' לעד ולעולמי עולמים. והם מבטח עז לכל המשים לב לדברי תורותיו ורמזיו לשאר קים במלחמה בתוך הקבוץ הקדוש בכל מה שיעבר עליו, שזהו בחינת מה שכתבנו לעיל (באות נא) על פסוק (דברי הימים־א יב, לג): "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל" וכו', עין שם: