# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/9/

והעקר לעבדא, שהאדם איך שהוא, צריך לזהר על כל פנים מחכמות שלא יהיה חכם בעיני עצמו, כי החכמות של העולם מזיקין מאד לכל אחד ואחד, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל (בלקוטי תנינא סימן מד): 'החכמות מפילין את האדם', וכמו שכתוב (משלי כו, יב): "ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו". ובפרט כשבא על־ידי חכמות שלו לידי מחלקת, חס ושלום, מכל שכן כשחולק על־ידי־זה על כשרים ממנו וכו', ויש שאומרים בפה מלא - "אמת שהוא ירא ה' וכשר ממנו, אבל אף־על־פי־כן אינו מתנהג כראוי" לפי דעתו, שנדמה לו שהוא חכם בעיניו, כמצוי זה הרבה בכמה בחינות, וזה מזיק לכל אחד יותר מכל העוונות, כי מחלקת ושנאת חנם קשה מהכל, ועל־ידי־זה נחרב הבית־המקדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא ט:). ועדין השטן מרקד לעכב בנין בית־המקדש על־ידי־זה, על־ידי רבוי המחלקת והקטגוריה בכל העולם בפרט בין החכמים והכשרים וכו'. כי כל זמן שהאדם שומר עצמו מכל מיני מחלקת על האמת ומבטל דעתו נגד דעת התורה והצדיקים אמתיים - יש לו תקוה לעולם, יהיה איך שיהיה, כי גדול ה' ואין יודעין כלל וכו' כנרשם שיחה קדושה זאת בספר חיי מוהר"ן (סימן סז, ובשיחות הר"ן סימן ג). ומובן שם, שעקר התקוה והתקון על־ידי שמאמינים בגדלת ה' ותורתו וצדיקיו ושאין יודעין כלל וכו':

הלכות בציעת הפת

על־פי התורה "כי מרחמם ינהגם" הנ"ל.