# צב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/92/

ועל־כן מבאר בשלחן ערוך (ארח חיים סימן קצז סעיף ב־ג): שלענין צרוף לזמון מצטרף אפלו על־ידי אכילת פרות ומאכלים, ואפלו להחולקים בזה בזמון שלשה, אבל בזמון עשרה הכל מודים שמצטרפים על־ידי כל דבר מאכל. הינו כנ"ל, כי לענין צרוף אל הקבוץ הקדוש, יכול להצטרף אפלו על־ידי פרות ושארי מאכלים, כי עם בחינת הלחם שהוא עקר השביעה והקיום - הכל מצטרף לטובה וכנ"ל. אך בזמון שלשה יש פלגתא, מחמת שאין שם עדין בהתחלת הקבוץ כי אם שנים שאוכלים לחם ביחד, ורוצים לצרף השלישי לזמן בשלשה על־ידי אכילת פרות, על־כן יש דעות שאינו מצטרף כי אין כח לצרפו מחמת שהם בעצמן אינם בכלל קבוץ, כי הקבוץ הפחות הוא על כל פנים שלשה, שהם בחינת שלש קדשות כנ"ל לענין זמון שלשה (כמו שמבאר באות עו). אבל בקבוץ עשרה שיש כבר רבא דמנכר שהם שבעה אוכלי פת, אז בודאי מצטרף עמהם שלשה אפלו על־ידי פרות וכו', מאחר שכבר יש קבוץ של השבעה אוכלי פת, על־כן בודאי מצטרפין עמהם על־ידי פרות, כי על־ידי בחינת הלמוד הקדוש שהוא קיום התורה, שהוא בחינת לחם של תורה - על־ידי־זה מצטרפין ונתתקנין כל המאכלים, ויש בהם כח להשביע את האדם עד שיאיר שם הארת הרצון ביותר, שזהו בחינת ברכת הזמון בעשרה וכנ"ל: