# צו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/96/

כי בראש השנה אז עקר הקבוץ הקדוש שמתקבצין כל ישראל בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. והעקר מה שמתקבצין אצל הצדיקי אמת שהם בחינת משה, שהוא עקר הרועה האמתי המקבץ נדחי ישראל וכו' כנ"ל, שמתורתו הקדושה נמשכין כל הרמזים של הדעת הקדוש שמרמזין לכל אדם בכל מקום ודרגא שהוא, ואפלו בתכלית הירידה, חס ושלום, מרמז לו שם גם כן רמזים לשוב משם וכו'. ועל כל פנים שלא ישתקע יותר, חס ושלום וכו'. ועל־כן אז בראש השנה מאירין הרמזים ביותר, כי על־ידי־זה עקר התשובה שזוכין בראש השנה, על־ידי שמצטרפין אל הקבוץ הקדוש על־ידי הרמזים וכנ"ל. על־כן מנהג ישראל תורה - שאוכלין אז פרוסת המוציא לחם עם דבש, כי אז בכח הצדיקים הנ"ל נכלל כל מיני מתיקות, שהוא בחינת דבש בתוך הלחם, שזהו בחינת שכל מיני טעמי הדעת נכללין בעקר הדעת, שהוא הדעת של קיום התורה לנצח, שזהו בחינת (תהלים קיט, סו): "טוב טעם ודעת למדני" וכו' שאומרים קדם השופר וכנ"ל: