# צח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/98/

וזה בחינת מה ש פרות ארץ־ישראל קודמין לברכה (ארח חיים, סימן ריא, סעיף א), כי שם הבית־המקדש, שעל־ידי־זה עקר הכלליות, שעל־ידי־זה עקר הארת הרצון שזה עקר חשיבות המאכל וכנ"ל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מ:) לענין שכל הקודם בפסוק מקדם לברכה, ש"ארץ" בתרא הפסיק הענין, ועל־כן זיתים קודמין לשעורין. ותמרין, שהם נקראים בפסוק זה דבש, הם קודמין לגפן שהם ענבים. נמצא, שזיתים ותמרים הם נמשכים ונחשבים אחר חטה ושעורה שעושין מהם לחם, כי זה העקר לכלל שמן ודבש בלחם של חמשה מינין שכלולים בחטה ושעורה. כי המן שהיה בו כל הטעמים נקרא דבש ושמן, כמו שכתוב (שמות טז, לא): והיה "טעמו כצפיחת בדבש" וכנ"ל. וכן נקרא שמן, כמו שכתוב (במדבר יא, ח): "והיה טעמו כטעם לשד השמן". וכתיב (יחזקאל טז, יט): "סלת ושמן ודבש האכלתיך". כי שמן כלל כל השמנונית, ודבש כלל כל המתיקות שזהו כלל כל הטעמים שבפרות, וצריכין לכללם כלם בלחם שהוא חטה ושעורה כנ"ל. ועל־כן "זית שמן ודבש" נמשכין ונחשבים אחר "חטה ושעורה", ויחד עליהם שבח הארץ בפרטיות על־ידי ארץ בתרא - ששבח ארץ־ישראל עמהם, שהוא "ארץ זית שמן ודבש", כי הם כלל טעמי הפרות, כי הם בבחינת מן שנקרא על שמם וכו' וכנ"ל. ועל־כן הם נמשכים ונחשבים אחר חטה ושעורה, שהם כלל החמשת מיני דגן שעושים מהם לחם וכנ"ל.

והעקר לתקן הדבש, שהוא עקר מתיקות הטעמים שדרכן של הנערים וחסרי הדעת להמשך אחריו. וזה מרמז במקרא זה שהתחיל בחטה וסים בדבש, כי סופו נעוץ בתחלתו, לרמז, שעקר תקון המאכלים הוא בארץ־ישראל ששם כלליות העולמות כנ"ל, שעל־ידי־זה נתתקן חטא אדם הראשון שפגם באכילה ונמשך אחר בחינת מתיקות העץ הדעת שהוא בחינת דבש, כי על־ידי קדשת ארץ־ישראל, בחינת קדשת רמזי הדעת הקדוש הנ"ל, על־ידי־זה נכלל דבש בחטה - שהוא כלליות כל מתיקות הטעמים, שהוא בחינת דבש שנכלל בחטה שהוא ראש וכלליות כל מיני לחם הנעשים מחמשה מיני דגן וכנ"ל. ועל־כן כתיב בארץ־ישראל שם בפרשה (דברים ח, ט): "ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה". ואיתא בספרים (אלשיך שם), שפרושו, ששם הלחם מטעם כל כך, עד שאין אוכלין לחם מחמת מסכנות ועניות וכו'. וכן מבאר בדבריו ז"ל (בסימן מז). הינו כנ"ל, כי שם בארץ־ישראל נכללין כל מתיקות הטעמים בהלחם, על־כן שם אין אוכלין לחם במסכנות ועניות כי שם בהלחם כלולים כל הטעמים שבעולם. וזה בחינת 'לא תחסר כל בה' שמרמז על הלחם בעצמו שהזכיר תחלה שלא תחסר כל בה, כי כל הטעמים שבעולם כלולים בה כנ"ל: