# צט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/99/

והנה כל ענין ראש השנה ויום־כפור וסכות וארבעה מינים, כבר מבאר הרבה מזה על־פי התורה הנ"ל "כי מרחמם ינהגם" בהלכות הקודמין. בהלכות סכה הלכה ד. ובהלכות נדרים הלכה ד אות ח. ובהלכות חזקת מטלטלין הלכה ג אות ח. אך עתה עסקנו לבאר, שעקר כל התקונים נעשים בירח האיתנים שהוא תשרי על־ידי מעלת הקבוץ הקדוש שמקשרים עצמן לצדיקי אמת שהם בחינת משה, בחינת הרועה האמתי המקבצם בחינת "ומשה היה רועה" (שמות ג, א), שזהו בחינת ראש השנה, בחינת תקיעת שופר שמקבץ נדחים וכו' כנ"ל (אות פט). וכן ביום־כפור מפיסין זה את זה כדי שיהיה שלום בין כל ישראל, שזה עקר קיום הקבוץ - שלא יהיה ביניהם פרוד לבבות ומחלקת, חס ושלום, שמהרסים הקבוץ, חס ושלום.

וזה בחינת סכות שעושין אחר־כך, בחינת סכת שלום, בחינת ענני כבוד ששם היו מקבצים כל ששים רבוא נפשות ישראל. והענני כבוד היו בזכות אהרן הכהן (ויקרא רבה כז, ו), שהיה 'אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' (אבות א, יב), שזה עקר קיום הקבוץ וקדשתו כדי להמשיך הדעת הקדוש הנ"ל, שהוא כלליות העולמות שהוא בחינת כהן וכו' כנ"ל (באות נט). וזה בחינת (ויקרא כג, מב): "כל האזרח בישראל ישבו בסכת" - לרמז על כלל נפשות ישראל שמתקבצין לתוך סכת שלום. ועל־כן נכנסין כל השבעה רועים לתוך הסכה, כי הם בחינת כלל כל הרועים האמתיים שבכל דור, שהם בחינת (ישעיה מ, יא) "כרעה עדרו ירעה בזרעו יקבץ טלאים" וכו'. שהם עוסקין לקבץ כל הנדחים ולקים הקבוץ לדורות עולם וכנ"ל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (סכה כז:): 'כל ישראל יוצאין בסכה אחת'. כי בחינת סכה הוא בחינת אספה וקבוץ של כל ישראל כנ"ל.

וזה בחינת (במדבר כא, א): "וישמע הכנעני מלך ערד", שהוא עמלק, 'שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד ובא להלחם בישראל', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה ג.). כי עקר מלחמת עמלק הוא עם החלושי כח שבישראל שהיה הענן פולטן בבחינת (דברים כה, יח) "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא תצא י ורש"י שם). והצדיק הרועה האמתי בחינת משה - לוחם בשבילם להצילם מבחינת קלפת עמלק וחילותיו ומדעותיהם הרעות, ולהכניסם ולאספם לתוך הקבוץ הקדוש המקבצים בתוך הענני כבוד שהם בחינת סכה, וכמובא בזהר הקדוש (אמר קב: קג.), שמביא שם פרשת 'וישמע הכנעני' הנ"ל לענין סכה, עין שם. כי משה הרועה האמתי חוזר וממשיך הענני כבוד אפלו לאחר הסתלקות אהרן הכהן. כי באר ענן ומן כלם חזרו בזכות משה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ט.).

ועל־כן עשה אז נחש נחשת "והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי" (במדבר כא, ט), ואמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה כט.): "וכי נחש ממית או מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה היו מתרפאין ואם לאו היו נמוקין". זה בחינת רמזים הנ"ל, כמו שמבאר לעיל (באות פח) לענין 'והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל' וכו', כי הם בחינה אחת כמובן במשנה ראש השנה שנסמכו שם יחד, להורות, שצריכין הכל להסתכל כלפי מעלה, הינו בחינת רמזים שבדעת הנ"ל, שהם עקר הארת הדעת להתבונן בכל עת על־ידי הרמזים הקדושים של הדעת הנ"ל - להתחזק לשאר על עמדו וכו' כנ"ל.

כי לפעמים יש שאין מועיל הרמזים של הרמת ידיו, וצריך עוד לעשות עבדא לזה, כמו משה שעשה אז נחש נחשת, שרמז להם יראת הענש, שאל ישכחו שיש נחשים שרופים שהם ענשים קשים ומרים. על־כן אתה מכרח להסתכל כלפי מעלה, כי אין מקום לברח מענשיו הקשים והמרים גם בעולם הזה, מכל שכן לאחר מיתה בגיהנם וכף הקלע וגלגולים וכו', רחמנא לצלן, כי אם להסתכל אליו יתברך ולשאת עיניו למרום תמיד, בבחינת (תהלים קכג, א) "אליך נשאתי את עיני" וכו'. וכמו שרמז לנו אדמו"ר ז"ל (שיחות הר"ן ה), ואמר: שעקר הוא י ראת הענש, אף־על־פי שכתוב בספרים שצריכין דיקא יראת הרוממות וכו', אבל באמת הלואי שנזכה להנצל ממה שצריכין להנצל על־ידי יראת הענש. וכן שמענו בשם כמה צדיקים גדולים, שאמרו שהעקר הוא יראת הענש. ורמז לנו אז היטב היטב כמה וכמה צריכין להתירא ולפחד מיראת הענש וכו'. וזה בחינת נחש הנחשת שעשה משה, ורמז להם על־ידי־זה להסתכל כלפי מעלה, הינו על־ידי יראת הענש וכנ"ל. כי העקר הוא הרמזים האמתיים וכנ"ל. ועל־ידי־זה לחם משה בחינת הצדיק האמת מלחמת עמלק להציל חלושי הכח שלא יהיו נפרדים מתוך הקבוץ הקדוש מתוך הענני כבוד. וזהו בחינת סכה שהוא בחינת ענני כבוד כנ"ל.

[כי ענין הנחש נחשת נסתבב על־ידי מלחמת עמלק, כמובן בפרוש רש"י שם, ובפרשת עקב על פסוק (דברים י, ו): "ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה" וכו', שכיון שבא עליהם מלחמה זאת שהיא מלחמת עמלק חזרו לאחוריהם וכו'. ואז עשה משה נחש נחשת וכו']: