# הלכה ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2300/65/

ובו ענין בין־המצרים ושבת נחמו, שמתחילין אז לקרות ג' דפרענותא ושבע דנחמתא ותרתי דתיובתא, כמו שכתוב בשלחן ערוך (ארח חיים סימן תכח). שכל זה הוא הכנה לראש השנה ויום כפור:

על־פי התורה "ויהי מקץ - זכרון" (סימן נד), עין שם כל התורה היטב:

והכלל, שצריכין לשמר מאד מאד את הזכרון, דהינו לזכר היטב בכל יום בעלמא דאתי, שלא ישכח מלבו את תכליתו הנצחי. וזה הזכרון צריכין להמשיך בכלליות ובפרטיות. בכלליות, כי כך צריך להיות מנהג איש הישראלי שתכף בבקר בהקיצו תכף כשפותח את עיניו, יזכיר את עצמו מיד בעלמא דאתי. ואחר־כך צריך לעשות זאת בפרטיות וכו', דהינו שיגדיל דעתו להבין הרמזים שהשם יתברך מרמז לו בכל יום בהמחשבה דבור ומעשה שמזמין לו, לפי היום ולפי האדם ולפי המקום. שהשם יתברך בעצמו כביכול מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית ומרמז לו בהם רמזים להשיבו אליו, עין שם כל זה היטב.

ולשמר הזכרון צריך לשמר את עצמו מרע עין וכו', ואפלו מי שהוא טוב עין צריך לשמר את העין מהמדמה שבא על־ידי לשון הרע, שעל־ידי־זה נופל מאהבה דקדשה לאהבות הבהמיות וכו'. והתקון לזה בחינת יד דהינו שמחה. בחינת (דברים יב, ז): "ושמחתם בכל משלח ידכם" וכו'; עין שם: