# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2300/65/11/

כי ראש השנה וראש־חדש שהם בבחינת זכרון עולם הבא, הם בבחינת זכרון בכלליות ובפרטיות, שהם בחינת אור החמה ואור הלבנה. כי עקר אור החמה והלבנה שמאירין על הארץ בכל יום, הוא בחינת הארת הדעת הנ"ל, דהינו בחינת זכרון הנ"ל, מה שהשם יתברך מאיר בטובו בכל יום לתוך דעת כל אדם, שיזכר בעולם הבא, שזה עקר התכלית, ורק בשביל זה אנו מתקימים בעולם.

כי זה עקר חדוש מעשה בראשית, שהשם יתברך מחדש בכל יום תמיד, ש פותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע ומוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה ומאיר לעולם כלו וכו'. שהכל הוא בשביל שיראו בני אדם נפלאותיו בכל יום, כדי שיזכרו בו בכל יום, וידבקו מחשבתם בו יתברך, שזהו עקר בחינת זכרון עולם הבא, שאז יתגלה אלהותו ביותר ונראהו עין בעין, כמו שכתוב (ירמיה לא, לג): "כי כלם ידעו אותי" וכו'. שצריכין להמשיך זכרון הזה - גם עתה בעולם הזה, כי אי אפשר לזכות לעולם הבא כי אם כשמתגברין לזכר אותו בעולם הזה, כמו שאמרו (אבות ד, טז): 'התקן עצמך בפרוזדור' וכו'. כי עקר אור החמה ולבנה הוא אור השם יתברך שמאיר בהם, שממנו עקר האור, כמו שכתוב (תהלים כז, א): "ה' אורי". כי עקר הרמזים שהשם יתברך מרמז להאדם בכל יום - על־ידי שמצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית וכו' כנ"ל, הם על־ידי חדוש מעשה בראשית שבכל יום. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיט:): "ואת פעל ה' לא יביטו ומעשי ידיו לא ראו" (ישעיה ה, יב) - 'שלא שבחוהו יוצר אור בשחרית ומעריב ערבים בערבית'. כי זה עקר פעל ה' ומעשה ידיו, שצריכין להביט ולראות בהם, ולהבין על־ידי־זה גדלתו יתברך להבין הרמזים שהשם יתברך מרמז על ידם בכל יום. ועין עוד מזה במקום אחר.

כי אור החמה ואור הלבנה זה בחינת זכרון בכלליות ובפרטיות. כי אור החמה שהוא עצם האור זה בחינת זכרון עולם הבא, בחינת (מלאכי ג, כ): "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה" וכו' שנאמר על חיי עולם הבא. וכמו שכתוב (שופטים ה, לא): "כן יאבדו כל איביך ה' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" וכנ"ל (אות ד). ואור הלבנה שהיא בחינת צמצום האור כי לית לה מגרמה כלום (אין לה מעצמה כלום), כי אם מה שמקבלת מהשמש (זהר וישב קפא.) - זה בחינת זכרון בפרטיות מה שהשם יתברך מצמצם את עצמו בכמה צמצומים מאין סוף עד אין תכלית, כדי להזכיר את כל אדם תכליתו הנצחי לעולם הבא כנ"ל, שזהו בחינת אור הלבנה שהוא בחינת צמצום האור. והשם יתברך ברא שניהם שוים כמו שכתוב (בראשית א, טז) "את שני המארת הגדולים", כי רצה שיאירו שניהם בשוה. דהינו שגם בעולם הזה, נבין בפרטיות על־ידי הרמזים - את זכרון העולם הבא, דהינו להכיר אותו יתברך כמו שנכיר ונדע אותו יתברך בעולם הבא ממש. אך על־ידי קטרוג הירח שנמשך מפגם הרע עין נתמעטה ונפגמה, ועקר הפגם נגע בבחינת פרטיות כמבאר לעיל. כי בכלליות מכרחים הכל להודות וכו', כמו שכתוב לעיל (אות ד).

אבל באמת על־ידי שפוגמים בפרטיות - נפגם הזכרון גם בכלליות, עד שרבם שוכחים לגמרי או שבאים לידי כפירות גמורות, רחמנא לצלן. ועל־כן צריכין לחדש הזכרון בכל חדש, שהוא בחינת תקון פגימת הלבנה בחינת 'זכרון לכלם יהיו'. ואז מתקנים בחינת זכרון בפרטיות, ובכל שנה צריכין לחדש כלליות הזכרון כלו - שהוא ראש השנה, שאז עקר התחדשות הזכרון, ועל־כן נקרא 'יום הזכרון', כי ראש השנה הוא בראש־חדש, ואז 'זכרון אחד עולה לכאן ולכאן', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין מ:). הינו שאז מתחדש הזכרון בכלליות ובפרטיות, שהוא בחינת ראש השנה וראש־חדש יחד חמה ולבנה. כי אף־על־פי שעקר אחיזתם הוא בבחינת זכרון בפרטיות, אף־על־פי־כן מאחר שזה הפגם נוגע גם בזכרון הכללי כנ"ל, על־כן עקר התקון בראש השנה, על־ידי שחוזרין ומחדשין הזכרון לגמרי בכלליות ובפרטיות, כי אז הוא ראש השנה וראש־חדש ביחד, שהם בחינת תקון החמה והלבנה, בחינת 'זכרון אחד עולה לכאן ולכאן', כנ"ל.

אבל עקר התקון הוא להמשיך זכרון הכללי באור גדול כל כך - עד שיאיר הזכרון בשלמות גם בפרטיות. וכמו שנתבאר לעיל (אות ד) על פסוק "ויזרח לו השמש" - שעל־ידי־זה נתרפא מנגיעת כף ירכו שהוא בחינת פגם הזכרון בפרטיות, עין שם. שעל ידי זה נתתקן פגימת הירח כנ"ל, כי עקר פגימת הירח הוא על־ידי מה שאמרה (חלין ס:): 'אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד'. דהינו שחששה שלא יהיה קנאה ביניהם, שזהו פגם הרע עין שממנו נמשכין כל הקנאות, כי כלם באים על־ידי הרע עין, דהינו שחששה, מאחר שיש רע עין - פן יתגבר ויפיל שכחה, חס ושלום. ועל־כן שאלה מהשם יתברך עצה ותקון על זה, ועל־ידי־זה נתמעטה. נמצא, שעקר פגימתה על־ידי פגם הרע עין. ובראש־חדש, ובפרט בראש השנה שהוא בראש־חדש - מתקנין וממלאין אותה. ועל־כן אז נמשך זכרון כנ"ל. הינו בחינת זכרון בכלליות ובפרטיות, כנ"ל: