# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2300/65/14/

וזה בחינת הטבת חלום. שמי שחלם לו חלום רע יטיבנו בפני תלתא דמרחמי ליה וכו' [בפני שלשה שאוהבים אותו] (ארח חיים, סימן רכ, סעיף א). כי מבאר בהתורה הנ"ל, ששנה היא בחינת זכרון בכלליות בעלמא דאתי, כי בשעת שנה הנשמה עולה לעלמא דאתי. ומי שחלם לו חלום לא טוב - זה סימן שנפגם אצלו הזכרון באיזה בחינה, ולא זכה שתדבק נפשו היטב בשעת שנה בעלמא דאתי. כי אם היה זוכה לעלות בשעת שנה לעלמא דאתי כראוי, בודאי היו חלומותיו טובים ומישבים, כי שם בעלמא דאתי כלו טוב. נמצא, שחלום רע נמשך מפגם הזכרון כנ"ל. ופגם הזכרון בא על־ידי הרע עין או על־ידי פגם המדמה, כמו שכתוב שם, ועל־ידי־זה נפגם החלום וכנ"ל. וכמבאר שם (אות ו) לענין המדמה. כי המדמה הוא בחינת חלום בחינת (בראשית מא, כה): "חלום פרעה אחד הוא", עין שם.

ועל־כן מבקשין קדם השנה על תקון העינים ותקון המדמה, כמו שאומרים (ברכת המפיל): והאר עיני פן אישן המות - שינצל מרע עין שהיא בחינת סטרא דמותא בחינת מיתת הלב כמו שכתוב שם. וזה שאומרים: ומאיר לאישון בת עין - שהשם יתברך מאיר בטובו להעין שינצל מרע עין, שזה צריכין ביותר בשעת שנה, כדי שיהיה נשמר אז בחינת הזכרון, דהינו שתוכל נפשו לעלות לעלמא דאתי, כנ"ל.

וזה שאומרים: ואל יבהלוני רעיוני וחלומות רעים והרהורים רעים - זהו בקשה להנצל מפגם המדמה המבלבל, שמשם כל הרעיונים המבהילים וכל החלומות רעים והרהורים רעים. נמצא, שקדם השנה מבקשין להנצל מרע עין ומפגם המדמה, כדי שנזכה לבחינת זכרון הנ"ל בשעת שנה. דהינו שתדבק מחשבתו בעלמא דאתי וכנ"ל. ועל־כן כשחלם לו חלום רע זה סימן שפגם בזכרון הזה, כנ"ל.

על־כן צריך להטיבו בפני תלתא דמרחמי ליה דיקא - כי האהבה הפך הרע עין שהוא שונא לכל, והאהבה הפך מזה. וכן האהבה היא בחינת תקון המדמה שבא מלשון הרע, שמשם באין אהבות הנפולין, כמו שכתוב שם. ואהבה דקדשה שישראל אוהבין זה את זה היא הפך מזה. על־כן על־ידי אלו דמרחמי ליה נתתקן החלום, כי יש להם כח על־ידי האהבה דקדשה להיטיב לו החלום, ולהכניע ממנו אחיזת הרע עין ופגם המדמה, ולהפך החלום לטוב, לתקן פגם הזכרון, וכנ"ל.

ועקר ההטבה בפה, כי 'כל החלומות הולכין אחר הפה' (ברכות נה:). כי הדבור פה יש לו כח גדול מאד, כמו שאנו רואין בזה בעצמו שתקנו חכמינו ז"ל שייטיב החלום על־ידי הדבור. ובזה רואין גדל כח הדבור, שיש כח על־ידי הדבור שאומרים שלשה ישראלים שהחלום הוא טוב, דהינו שאומרים לו 'חלמא טבא חזית', ועל־ידי־זה נתהפך החלום לטוב באמת, אף־על־פי שחלם לו חלום לא טוב, אף־על־פי־כן מאחר ששלשה אומרים בפה מלא 'חלמא טבא חזית', וחוזרים הדבר כמה פעמים, ואומרים עוד שלש הפוכות ושלומות ופדיות (ברכות נה:), על־ידי־זה נתהפך החלום באמת מרע לטוב.

כי הדבור יש לו כח גדול מאד מאד להפך את האדם מרע לטוב, כי עקר נצחון המלחמה הוא על־ידי הדבור, שהוא עקר הכלי זין של ישראל. כי 'אין כחנו אלא בפה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש תהלים כב). וזה עקר הכלי זין של משיח, שהוא בחינת כל הצדיקי אמת שבהם תלויים וכלולים כל ישראל. כי כל כלי זינו של משיח הוא רק על־ידי התפלה, שהיא על־ידי הדבור (כמו שכתוב בסימן ב לקוטי קמא), וכמו שמבאר בכמה מקומות.

ועל־ידי־זה עקר הכנעת הרע עין שממנו השכחה. כי בטול השכחה ולזכות לזכרון הוא על־ידי הדבור בבחינת 'זכור בפה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יח.). כמו שרואין בחוש, שעל־ידי שחוזרין משנתו כמה וכמה פעמים בפה מלא על־ידי־זה זוכרין למודו תמיד. וכן לענין הזכרון העקרי הנ"ל, שהוא לזכר תמיד בעלמא דאתי, שמתגבר כנגד זה הרע עין שממנו השכחה - להשכיח מלב, חס ושלום, הזכרון הזה. על־כן העצה לזה לחזר הזכרון הזה בדבור פיו, להיות רגיל בכל יום לדבר בפה מלא מענין הזכרון הזה - לדבר אל לבו ולהזכיר את עצמו בפה מלא: מה יהיה התכלית ממני לעולם הבא, ומה יהיה סופי, וכי באתי הנה לקבע עצמי חס ושלום בזה העולם, הלא הכל יודעין שאין שום קביעות בזה העולם העובר והרץ והפורח מאד, ולא באתי הנה כי אם להכין עצמי לעלמא דאתי וכו'.

ובשביל זה צריכין ללמד ספרי מוסר שנתיסדו על־פי דברי רבותינו ז"ל בגמרא ומדרשים ועל־פי צדיקי אמת. [לא ספריהם שמכנים להם ספרי מוסר שנתיסדו על־פי חכמות המחקרים, שאף־על־פי שבתחלה מחפים דבריהם באיזה אמת, ואומרים גם כן, שהזמן פורח ואין תכלית בזה העולם, אך אחר־כך מהפכין השיטה ואומרים, שהתכלית לבלות ימיו על חכמותיהם ולשונותיהם. ודיקא על־ידי המוסר שלהם הרע, הם צדין נפשות לפורחות לגיהנם ולשאול תחתיות. כי כל כונתם לרעה ולא לטובה, להטות מני ארח האמת שקבלנו על־ידי רבותינו הקדושים ז"ל בגמרא ומדרשים וכו' כידוע כל זה לבקיאים בהם]. כי כל הספרי מוסר האמתיים מזכירין את תכלית עולם הבא, וכן צריכין להתבודד בכל יום, ולדבר בפה מלא מתכלית עולם הבא כנ"ל. כי הדבור יש לו כח גדול להזכיר את האדם, כנ"ל. וזה בחינת (ירמיה לא, יט): "מדי דברי בו זכור אזכרנו" [כמו שכתוב במקום אחר (בסימן עח)].

וזהו בעצמו 'עד חטמי' שכתב שם (אות ד), שעקר הכנעת הרע עין הוא על־ידי בחינת מלכות משיח שנקרא 'חטם', בחינת (איכה ד, כ): "רוח אפנו משיח ה'" עין שם. כי עקר כח מלכות האמתי דקדשה שהוא בחינת מלכות משיח - הוא על־ידי הדבור בבחינת מלכות פה (תקוני זהר יז.). כי המלך מנהיג כל מלכותו על־ידי הדבור, וכל נצחון מלכות דקדשה של משיח הוא על־ידי הדבור כנ"ל. וזה בחינת כל ספר תהלים שיסד דוד המלך, עליו השלום, שהוא שרש מלכות משיח, שהוא היה לוחם מלחמות ה' כל ימיו בגשמיות ורוחניות, ונצח כלם על־ידי הדבור פה, דהינו על־ידי רבוי תפלות בלי שעור, עד שכלל כלם ברוח קדשו בספר תהלים. ועל־כן זכה באמת למלכות נצחי שהיא מלכות משיח. וזהו בחינת 'למנצח' שהתחיל בהם רב המזמורים שבתהלים, כי זה עקר ענין תהלים שהוא בחינת תפלות ושירות ותשבחות, כלליות הדבור הקדוש של זכרון עולם הבא, שאז נעסק רק בזה להודות ולהלל לפניו יתברך. כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צא:): 'כל האומר תהלים בעולם הזה זוכה לאמרו לעולם הבא'. ועקר אמירת תהלים, שהיא בחינת כל הדבורים הקדושים שאומרים בשביל זכרון עולם הבא כנ"ל, העקר הוא בבחינת 'למנצח' שצריכין להתגבר בזה בנצחון גדול ממש, כמו הלוחם מלחמה, שצריך לזהר שלא יאבד את לבבו. ויש בין שרי המלחמה כמה למודים על זה לחזק את לב אנשי החיל בשעת המלחמה שלא יאבדו לבבם. כמו כן ממש הוא בענין זה, שצריכין לחזק את עצמו בכל עת מאד, ולידע ולהאמין שאיך שהוא יש כח גדול להדבור מאד מאד, כי עקר הנצחון על־ידי הדבור, כנ"ל.

וזהו בחינת 'למנצח' שהזכיר בכל פעם קדם המזמור, כאומר ומזכיר ומזהיר לכל מי שרוצה לכנס ללחם מלחמת ה', שהוא מכרח בזה, כי רק בשביל זה נברא, והוא מלמדם לכל אחד, שכל מי שרוצה להיות מנצח במלחמה זאת - יאמר מזמור זה או מזמור זה בפה מלא, וזהו 'למנצח' והבן. כי הוא ממש כעין פרוש רש"י (לתהלים, מזמור ד) שפרוש 'למנצח' שהוא בשביל הלוי שמנצח בשיר וכו', אך אנחנו פרשנו 'למנצח' - על הכל, כנ"ל. וכן הוא מחזק את עצמו בדבורו, ואומר על עצמו 'למנצח מזמור לדוד', שהמזמור הזה הוא 'לדוד' שהוא המנצח את הכל בדבורו הקדוש. כי כן צריכין לחזק את עצמו הרבה, כשרוצין לעסק בתפלה ושיחה ודבור בינו לבין קונו, ולהאמין שבודאי ינצח על־ידי־זה אם יהיה חזק בזה לעסק בזה כל ימיו עד הסוף, עד שתצא נפשו, יהיה איך שיהיה, שזה נקרא מנצח בודאי, כי איך שיהיה - כבר נצח הרבה על־ידי דבורו הקדוש שדבר ובקש מהשם יתברך להתקרב אליו. כי כל מה שעושין בשביל נצחון דקדשה נשאר קים לעולם, בפרט דבור וקול של תפלה שיקר מהכל.

וזה בחינת (תהלים קמה, יא): "כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו", שעקר כבוד מלכותו ממשיכין על־ידי האמירה והדבור. וזהו 'וגבורתך ידברו' הינו שעקר גבורות ה' שהיא נצחון מלחמות ה', בחינת "ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה" (שם כד, ח), זה ממשיכין על־ידי הדבור דיקא וכנ"ל. נמצא שעל־ידי הדבור ממשיכין בחינת מלכות משיח, שעל־ידי־זה נכנע הרע עין וזוכין לזכרון. כי עקר הזכרון הוא על־ידי הדבור כנ"ל.

וזהו בחינת הטבת חלום על־ידי הדבור, בחינת 'כל החלומות הולכין אחר הפה', כמובא בגמרא (ברכות נה.) כמה מעשיות נפלאות בזה, איך שנתקימו דברי הפותרים לטובה או להפך. כי הדבור יש לו כח גדול, ועל־ידי־זה נתתקן הזכרון שעל־ידי־זה עקר תקון החלום, וכנ"ל. ועל־כן ייטיבנו בפני שלשה - כנגד שלש בחינות הנ"ל, שהם אדם ומקום וזמן, שבהם תלוי הזכרון כנ"ל. וזה בחינת 'שלשה הפוכות ושלשה פדיות', הכל כנגד שלשה בחינות הנ"ל, שעל ידם תקון הזכרון, שהיא תקון החלום - שיתהפך לטובה, אמן: