# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2300/65/5/

ועל־כן צריכין לזהר מאד לקום בכל לילה בחצות, ולבכות הרבה על עוונותיו שמעכב בנין בית־המקדש, כדי להכניע הרע עין על־ידי־זה, וכנ"ל (אות ג), כדי שיוכל להזכיר את עצמו בכל יום בעולם הבא. כי תכף כשקמים מהשנה - צריכים לזכר מיד בעולם הבא כנ"ל. אבל הרע עין מבלבל ומפיל שכחה כנ"ל, על־כן צריכין לקום בחצות ולהשליך ראשו לאחוריו ולהרגיש היטב מרירת נפשו, עד שיבכה על־ידי־זה כדי להכניע הרע עין כנ"ל. ועל־ידי־זה ממשיכין על עצמו קדשת משיח, שעקר הכנעת הרע עין על ידו, כמו שכתוב שם. כי 'כל המתאבל וכו' זוכה ורואה בשמחתה' (תענית ל:). דהינו שממשיך על עצמו שמחת הגאלה שתהיה על־ידי משיח צדקנו. ועל־ידי־זה זוכה לזכרון להזכיר עצמו היטב בעולם הבא, וכנ"ל.

וזהו נחמו נחמו (ישעיה מ, א) - שתי נחמות, כנגד זכרון הנ"ל בכלל ובפרט, כי זכרון עולם הבא עקר הנחמה. דברו על לב ירושלים - כי הזכרון תלוי בלב כנ"ל. וזהו קול קורא במדבר פנו דרך ה' וכו' - הינו הרמזים בפרטיות, שמי שמשים לבו אל הרמזים הנ"ל, הוא שומע קול דקדשה קורא גם במדבר פנו דרך ה' וכו'. כי בכל מקום שהאדם ירד לשם - יוכל לשמע קול קורא הנ"ל לשוב אליו יתברך. כי השם יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית, דהינו מתכלית תכלית המעלה שאי אפשר לדבר בזה כלל, שהוא בחינת אין סוף, בחינת רישא דכל דרגין - עד אין תכלית שהוא בחינת סופא דכל דרגין. שאפלו מי שירד עד אין תכלית שאין קץ לירידתו, בחינת "ותרד פלאים אין מנחם" (איכה א, ט), גם שם מצמצם עצמו בחסדו ומאיר גם שם רמזים לשוב אליו וכנ"ל. ועל־ידי־זה באמת סוף כל סוף יזכו כל ישראל לשוב אליו יתברך, כמו שכתוב (יחזקאל לו, כז): "ועשיתי את אשר בחקי תלכו" וכו'. ובשביל זה בקש משה הרבה לבוא לארץ־ישראל, כדי להמשיך שם הזכרון הנ"ל על כל ישראל, וכמבאר לעיל (אות א), שעקר הזכרון בארץ־ישראל ששם הבית־המקדש, וכנ"ל.

וזהו (דברים ג, כג־כד): ואתחנן אל ה' וכו', ה' אלהים - בחינת שם מלא, שהוא זכרון העולם הבא כנ"ל. אתה החלות להראות את עבדך - את הרמזים הנ"ל להכיר גדלתו יתברך מכל דבר שבעולם, שזהו בחינת (תהלים קד, א): "ה' אלהי גדלת מאד" כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. וזהו את גדלך - בחינת 'גדלת'. ואת ידך החזקה - בחינת 'מאד' שהיא בחינת הצמצום, שהיא בחינת גבורות דקדשה, בחינת יד החזקה כידוע. אשר מי אל בשמים ובארץ - בחינת מעלה ומטה אין סוף ואין תכלית. אשר יעשה כמעשיך וכו' - דהינו מה שבנפלאות רחמיו, הוא מצמצם עצמו מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין, כדי לרמז רמזים לכל אחד כנ"ל. על־כן אני מתחנן (פסוק כו): אעברה נא ואראה את הארץ הטובה הזאת - שהיא ארץ־ישראל, ששם עקר הזכרון כנ"ל. כי אם היינו זוכים שמשה יבוא לארץ־ישראל, אז היה ממשיך שם זכרון עולם הבא לכל ישראל, ולא היו חוטאים, והיתה הגאלה לנצח בלי חרבן אחר־כך. אבל בעוונותינו לא זכינו לזה - ויתעבר ה' וכו' ויאמר אל תוסף וכו' עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה וכו' (שם כו־כז). כי לזכות שתבוא בעצמך לארץ־ישראל לתקן הכל מיד לגמרי - זה אי אפשר לפעל עתה, אך זה פעלת בתפלתך שתעלה ותראה מרחוק כל ארץ־ישראל, ועל־ידי הראיה בעצמה תתקן ותכניע את הרע עין, ובזה הכח - וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וכו' כי הוא יעבר והוא ינחיל וכו' (שם כח). כי לא יוכל הרע עין לעמד נגדו על־ידי גדל קדשת הראיה שלך שהסתכלת בעיניך הקדושים מאד בכל ארץ־ישראל, שעל־ידי־זה הכניע הרע עין והמשיך קדשת ארץ־ישראל שהיא קדשת הזכרון, בחינת (ויקרא כו, מב) "והארץ אזכר" וכנ"ל: