# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2300/65/7/

וזה בחינת הברכה 'ברוך חכם הרזים' - כשרואין ששים רבוא מישראל (ארח חיים סימן רכד סעיף ה). כי כל מה שמתקבצים יותר בני אדם - יכולים להבין מהם רזים ורמזים יותר, שהוא בחינת זכרון הנ"ל. וזהו בחינת 'ברוך חכם הרזים', דהינו שמברכין להשם יתברך על הרזים והרמזים שמרמז על ידם. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על זה, לפי שאין דעתו של אדם שוה לחברו. עין שם בברכות פרק הרואה (דף נח.). וכמו שאמרו שם: 'בן עזאי ראה אוכלוסא בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני'. ובודאי לא היתה כונתו של בן עזאי שמשמשים אותו בגשמיות, אך עקר כונתו מה שעל ידם יוכל לעבד את השם יתברך, כי בגשמיות וברוחניות מועילין לו. כי בגשמיות מכינין לו לאכל וללבש כמו שאמרו שם: 'כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שהיה לו לחם לאכל וכו', ואני מוצא כל אלו מתקנים לפני', ועל־ידי־זה אני יכול לעסק בעבודת השם יתברך. וכן ברוחניות, מה שמבין על ידם רזים ורמזים להתקרב אליו יתברך שזהו ברכת 'חכם הרזים' וכנ"ל: