# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2689/64/

על־פי התורה המתחלת 'דע שכנגד כל מיני מחלקת' וכו' (בסימן קעט), עין שם היטב:

והכלל, שלבטל כל מיני מחלקת הוא על־ידי תענית, הן מחלקת ממש משונאים ואויבים, הן מחלקת היצר־הרע שבלב, הכל מבטלין על־ידי התענית. כי כל המחלקת הם כנגד רצון האדם, שהאדם רוצה כך ובעלי המחלקת הם כנגד רצונו וחולקין עליו. וסגלת התענית איתא בזהר הקדוש (אחרי סח:) שהוא 'לאכנעא רעותא דלבא לקדשא בריך הוא', דהינו להכניע ולבטל כל הרצונות של האדם להקדוש־ברוך־הוא. ועל־ידי־זה מתבטל המחלקת, בבחינת (אבות ב, ד): 'בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך' וכו' עין שם. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה יח:): 'כשאין שלום - צום'. כי כשאין שלום, דהינו שיש מחלקת, אז צריכין צום דיקא, כי עקר הכנעת המחלקת הוא על־ידי צום ותענית כנ"ל. אבל כשיש שלום, דהינו על־ידי התענית, שעל־ידי־זה זוכין לשלום, אזי ששון ושמחה וכו', עין שם כל זה היטב: