# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2689/64/1/

וזה בחינת קדשת ארץ־ישראל שכולל כל הקדשות, כמבאר בדברינו כמה פעמים, שעקר קדשת איש הישראלי הוא על־ידי ארץ־ישראל, כי עקר הקדשה הוא שלום, כמבאר בהתורה הנ"ל, שכל הסטרא אחרא והיצר־הרע שהם כנגד הקדשה - הם בחינת מחלקת כנ"ל. נמצא, שעקר הקדשה שהוא להכניע ולשבר היצר־הרע והסטרא אחרא הם בחינת שלום. וכן אמרו רבותינו ז"ל (עקצין ג, יב): 'לא מצא הקדוש־ברוך־הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' וכו', ואם אין שלום אין כלום, ואמרו (במדבר רבה יא, ז): 'גדול השלום' וכו'. וכן הפליגו רבותינו ז"ל במקומות אין מספר מגדל מעלת השלום (ויקרא רבה ט, ט; בראשית רבה ק, ח), ובפרט בדברי רבנו ז"ל שמבאר הרבה מעצם מעלת השלום, שעל־ידי־זה עקר שלמות האמונה (סימן סב), ועל־ידי השלום יכולין להחזיר כל העולם להשם יתברך וכו' (סימן כז). ועקר השלום זוכין בארץ־ישראל. כמובן בדברי רבנו ז"ל (בלקוטי תנינא סימן עא) על מאמר רבותינו ז"ל (סנהדרין כד.): "לאחד קראתי נעם" (זכריה יא, ז): - 'אלו תלמידי חכמים שבארץ־ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה'. כי עקר קדשת ארץ־ישראל נמשך מירושלים ובית־המקדש שנקראים שלום, כי ירושלים נקראת על שם יראה שלום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה נו, י), וכמו שכתוב (בראשית יד, יח): "ומלכי צדק מלך שלם" היא ירושלים. וכן הבית־המקדש נקרא סכת שלום, ומשם נמשך כל קדשת ארץ־ישראל שנקראת ארץ החיים, שהיא בחינת שלום, וכמו שכתוב (מלאכי ב, ה): "בריתי היתה אתו החיים והשלום". ומחמת שבארץ־ישראל הוא עקר השלום, על־כן שם עקר הקדשה, כי עקר הקדשה הוא שלום, כנ"ל.

ועל־כן עקר קדשת ארץ־ישראל נמשך על־ידי קדשת התענית, כי זה ידוע, שעקר קדשת ארץ־ישראל נמשך מבית־המקדש מקדשי קדשים, ששם תכלית הקדשה העליונה של כל העשר קדשות שבארץ־ישראל (כלים א, ט). כי קדשי קדשים מקדש מכלן, שאין שום אדם נכנס לשם כי אם כהן גדול ביום הכפורים. ומשם מבית קדשי קדשים משם נמשכין כל העשר קדשות שבארץ־ישראל, ומשם כל קדשת ארץ־ישראל. ולבית קדשי קדשים לא היה נכנס שום אדם כי אם כהן גדול ביום הכפורים, שאז הוא יום התענית הקדוש יום צום הכפורים. נמצא, שכשהיו צריכין לכנס להקדשה העליונה של ארץ־ישראל, שמשם כל הקדשות של ארץ־ישראל, שהוא בית קדשי קדשים, לא היה אפשר לכנס לשם כי אם על־ידי תענית, דהינו על־ידי תענית של יום הכפורים. הינו כנ"ל, כי מאחר שעקר קדשה הנמשכת בארץ־ישראל מבית קדשי קדשים היא בחינת שלום, שהיא כלליות הקדשה כנ"ל, על־כן לא היו יכולים לכנס לשם לבית קדשי קדשים להמשיך קדשה זאת, כי אם על־ידי התענית של יום כפור, כי אי אפשר להמשיך שלום כי אם על־ידי התענית - שמבטל כל הרצונות להקדוש־ברוך־הוא, וכנ"ל.

וזה שהביא שם רבנו ז"ל מקרא זה (ויקרא טז, כט): "בעצם היום הזה תענו את נפשתיכם" עם פרוש הזהר הקדוש שפרש על מקרא זה 'לאכנעא רעותא דלבא לקדשא בריך הוא' וכו' עין שם. כי מקרא זה 'בעצם היום הזה' נאמר לענין תענית של יום הכפורים, כי עקר הכנעת כל הרצונות להשם יתברך כדי להמשיך שלום הוא על־ידי תענית של יום הכפורים, שהוא כלול מכל הימים, כמו שכתב שם רבנו ז"ל בסוף על פסוק (תהלים קלט, טז): "ימים יצרו ולו אחד בהם" וכו'. ועל־כן ביום הכפורים ממשיכין קדשת ארץ־ישראל מבית קדשי קדשים, כי עקר קדשת ארץ־ישראל הוא בחינת שלום כנ"ל, וכל התעניתים שמתענים בשביל לזכות לבטל המחלקת בכל הבחינות, שזהו כלליות הקדשה, כל התעניתים צריכין לקבל קדשתם מהתענית הקדוש והנורא של יום צום הכפורים, שמשם כל קדשת ארץ־ישראל, ומשם נמשך קדשת כל התעניתים, שיהיה לו כח על־ידי התעניתים להכניע כל הרצונות להשם יתברך, כדי לזכות לשלום בכל הבחינות וכנ"ל. נמצא, שעל־ידי קדשת ארץ־ישראל זוכין לתענית, שעל־ידי־זה זוכין לבטל כל מיני מחלקת ולבוא לשלום, שזהו כלליות כל הקדשה כנ"ל, כי מחמת שכל קדשת ארץ־ישראל נמשך מתענית הקדוש של יום הכפורים, נמצא, שקדשת ארץ־ישראל היא בחינת תענית יום הכפורים, על־כן על־ידי ארץ־ישראל זוכין לתענית בקדשה. כי כל התעניתים צריכין לקבל מיום הכפורים, שהוא בחינת קדשת ארץ־ישראל, כנ"ל: