# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2689/64/10/

וזה בחינת תענית, מה שגוזרין תעניות על הגשמים (ארח חיים, סימן תקעה, סעיף ב), כי הגשמים בחינת גשמי ברכה הם בחינת שלום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא נט.), כי על ידם בא פרנסה שהוא בחינת שלום כמו שכתוב (תהלים קמז, יד): "השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך", "ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה וכו', ונתתי שלום בארץ" (ויקרא כו, ד־ו). ועל־כן כשיש עצירת גשמים, חס ושלום, גוזרין תעניות כדי לזכות לשלום כנ"ל, שעל־ידי־זה נמשכין כל הברכות וההשפעות, כי 'לא מצא הקדוש־ברוך־הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' (עקצין ג, יב), ואז יורדין גשמי ברכה שהם בחינת שלום כנ"ל. ועל־כן עקר רבוי התעניות שגוזרין ביותר הוא בארץ־ישראל דיקא, כי ארץ־ישראל הוא מקום השלום כנ"ל. ועל־כן עקר הגשמים אין יורדין כי אם בזכות ארץ ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית י.) על פסוק (איוב ה, י): "הנתן מטר על פני הארץ ושולח מים על פני חוצות".

ועל־כן כשיש שם בארץ־ישראל עצירת גשמים, חס ושלום, צריכין לגזר תעניות הרבה, כי זה סימן שנתקלקל, חס ושלום, שלום כל העולם כלו שתלוי בארץ־ישראל. על־כן צריכין להתענות תעניות כדי לזכות לשלום, כי עקר השלום זוכין על־ידי התעניות כנ"ל.

ועל־כן התעניתים שגוזרין בארץ־ישראל הם תעניתים שלמים, כמו יום הכפורים שמפסיקין מבעוד יום וכל החמשה ענויים, אבל בחוץ־לארץ אין גוזרים על הגשמים תענית כזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית יא:): 'אין תענית צבור בבבל'. כי העקר הוא ארץ־ישראל שמקבלת קדשתה שהוא בחינת שלום מקדשי קדשים, שהכהן גדול נכנס לשם על־ידי התענית של יום הכפורים כנ"ל. ועל־כן שם בארץ־ישראל צריכין להתענות תענית שלם כמו יום הכפורים, כדי להמשיך קדשת יום הכפורים, שמשם עקר קדשת ארץ־ישראל, שהוא בחינת שלום, שעל־ידי־זה נמשכין גשמים וכל הברכות כנ"ל. אבל בחוץ־לארץ - אין כח שימשיכו בשלמות קדשת יום הכפורים, על־כן אין שום תענית צבור להפסיק מבעוד יום וכו' כמו יום הכפורים. כי בחינה זו בשלמות הוא רק בארץ־ישראל, ששם כל העשר קדשות שמקבלין מקדשי קדשים ששם נכנס הכהן הגדול ביום כפור, שהוא יום התענית, כנ"ל: