# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2689/64/11/

וזה בחינת שלש עשרה תעניות שגוזרין בארץ־ישראל על הגשמים, כי הם שלש עשרה תעניות כנגד שלש עשרה חדשי השנה של שנת העבור. כי עקר כל התעניות הוא להמשיך שלום כנ"ל. ועקר שלמות השלום הוא לעשות שלום בין כל השנויים שבעולם - שיהיו נכללים באחדות ושלום וכנ"ל. וכל השנויים תלויים בגלגלי הרקיע שהם שנים עשר מזלות ושבע כוכבי לכת, שעל ידם השם יתברך מנהיג עולמו, ועל ידם כל השנויים שבעולם. ועקר התקון להמשיך שלום הוא בחינת תקון פגימת הלבנה, שיהיה אור הלבנה כאור החמה, כי על־ידי פגימת הלבנה משם עקר אחיזת המחלקת, כי פגימת הלבנה הוא בחינת פגם השלום, שמשם עקר פגימתה. כי עקר פגימת הלבנה היה על־ידי הקטרוג – 'אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד', שמחמת זה אמר לה השם יתברך 'לכי ומעטי עצמך' (חלין ס:). וזה הקטרוג 'אי אפשר לשני מלכים' וכו' - זה בחינת פגם השלום, בחינת קנאה וקנטור ומחלקת, ומשם עקר פגימת הלבנה. ועקר התקון לתקן פגימת הלבנה הוא על־ידי שממשיכין שלום.

וזה בחינת התענית של ערב ראש־חדש, וקורין אותו 'יום כפור קטן', כי ראש־חדש הוא לתקן פגימת הלבנה, ועל־כן נוהגין להתענות מקדם כדי להמשיך שלום, שזה עקר תקון פגימת הלבנה כנ"ל. ועל־כן קורין אותו יום כפור קטן, כי עקר תקון השלום נמשך מהתענית של יום הכפורים כנ"ל, וכל קדשת יום הכפורים ממשיכין על־ידי ראש השנה, שאז הוא יום ראשון של עשרת ימי תשובה. שאז מתחיל התקון של כל החטאים שהם בחינת מחלקת.

ועל־כן ראש השנה הוא בראש־חדש, כי בראש־חדש ממשיכין שלום, כי ראש־חדש הוא תקון פגימת הלבנה כנ"ל. ועקר תקון פגימת הלבנה הוא בראש השנה שהוא בראש־חדש, שאז עקר המשכת קדשת ארץ־ישראל שהיא בחינת שלום, כמו שכתוב (דברים יא, יב): "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה" וכו'.

וזה בחינת שופר שתוקעין בראש השנה, כי שופר הוא בחינת קבוץ הנדחים, וכל האובדים והנדחים והמפזרים בארבע כנפות הארץ, זה בחינת מחלקת - שנתחלקו ונתפזרו בארבע כנפות הארץ מחמת פגם השלום, כי עקר כל הגליות הוא מחמת מחלקת ושנאת חנם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא ט:) שחרבן בית שני היה רק מחמת מחלקת ושנאת חנם. וכן עכשו בעונתינו הרבים - עקר אריכת הגלות הוא מחמת המחלקת ושנאת חנם שנתרבה בעולם מאד, ובפרט המחלקת שבין תלמידי חכמים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות קיב:): 'דור שבן דוד בא קטגוריא בין תלמידי חכמים'. וראש השנה שאז תוקעין שופר שהוא בחינת קבוץ נדחים מן הגלות מארבע כנפות הארץ, זה בחינת שלום, שמתקבצין יחד כלם מכל המקומות שנתפזרו לשם, לארץ־ישראל למקום האחדות והשלום. וזה בחינת "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים" (ישעיה כז, יג), 'בירושלים' דיקא שהוא בחינת שלום, כי ירושלים נקרא על שם יראה שלם, כנ"ל.

וזה שמסימין בברכת שופרות: 'וה' אלהים בשופר יתקע וכו' (זכריה ט, יד), כן תגן על עמך ישראל בשלומך', כי שופר בחינת קבוץ נדחים - הוא בחינת שלום כנ"ל. נמצא, שבראש השנה שהוא בראש־חדש מתחילין התקון של יום הכפורים שהוא בחינת שלום, על־כן בכל ערב ראש־חדש מתענין כדי להמשיך קדשת יום הכפורים בחינת שלום, ועל־כן קורין אותו 'יום כפור קטן'. כי בהתענית של ערב ראש־חדש ממשיכין ביותר קדשת יום הכפורים שמתחלת בראש השנה שהוא בראש־חדש. כי בכל ראש־חדש צריכין להמשיך קדשה זאת שהיא בחינת שלום, שזה עקר בחינת תקון פגימת הלבנה, שנעשה בראש־חדש, כנ"ל: