# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2689/64/12/

נמצא, שבכל ראש־חדש ממשיכין תקון לפגימת הלבנה שהוא בחינת שלום. ועקר תקון פגימת הלבנה הוא על־ידי העבור, שעל־ידי־זה משוין שנות החמה עם שנות הלבנה, שזהו עקר תקון פגימת הלבנה, בחינת (ישעיה ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה".

ועל־כן 'אין מעברין אלא אדר' (ראש השנה ז.), כי באדר הוא מחית המן עמלק. כי באדר הוא פורים שאז הוא מפלת המן עמלק, שהוא עקר השונא הגדול, עקר בעל המחלקת והשנאה והקנאה והקנטור שמתקנא תמיד בקדשת ישראל וחולק עליהם, ומתגרה ומתגבר להכניס מחלקת, חס ושלום, בין ישראל בעצמן, ועל ידו עקר אריכת הגלות וחרבן הבית־המקדש. ובפורים שהוא באדר מכניעין אותו. ועל־כן נקראת המגלה (אסתר ט, ל): "דברי שלום ואמת", וכן מסימת המגלה (שם י, ג): "ודבר שלום לכל זרעו". כי עקר הכנעת המן עמלק שהיא בחינת מחלקת, הוא על־ידי שלום. ועל־כן עקר הנס של פורים להכניע המן עמלק היה על־ידי תענית, כמו שכתוב (שם ד, טז): "וצומו עלי" וכו'. וכמו שכתוב (שם ט, לא): "ודברי הצמות וזעקתם", כי אי אפשר לבטל המחלקת ולזכות לשלום כי אם על־ידי צום ותענית, כי כשאין שלום צום, כנ"ל.

וזה בחינת מתנות לאביונים (אסתר ט, כב) - שמרבין לתן בפורים, וכל הפושט יד לטל - נותנין לו (עין בירושלמי מגלה פרק א הלכה ד; ובשלחן ערוך סימן תרצד סעיף ג), הכל כדי להרבות השלום, בחינת (אבות ב, ז): 'מרבה צדקה מרבה שלום'. וזהו גם כן בחינת (אסתר ט, יט): "משלוח מנות איש לרעהו" וכו', כדי להגדיל האהבה והשלום בין איש לרעהו על־ידי המשלוח מנות ששולחין מזה לזה [וכמבאר מזה במקום אחר, (הלכות פורים הלכה ב)]. ועל־כן 'אין מעברין אלא אדר', שאז הוא מפלת המן עמלק, כי עבור שנה שהיא עקר תקון ומלוי פגימת הלבנה בחינת שלום, זה התקון צריכין להמשיך באדר דיקא, שאז הוא מפלת המן עמלק, שהוא בחינת מחלקת וזוכין לשלום, שזהו בחינת פורים כנ"ל.

וזה בחינת פורים קטן ופורים גדול שעושין בשנת העבור - למלאות פגימת הלבנה, שהוא בחינת המאור הקטן, שיהיה אור הלבנה כאור החמה, ויקים (בראשית א, טז): "את שני המארת הגדולים". ועל־כן מתענין בארץ־ישראל שלש עשרה תעניות דיקא בשביל הגשמים, כדי להמשיך שלום, שעל־ידי־זה עקר גשמי ברכה כנ"ל, כי הם שלש עשרה כנגד שלש עשרה ראשי חדשים של שנת העבור, שעל־ידי־זה עקר המשכת השלום, שהוא עקר תקון פגימת הלבנה, שעקר שלמותה על־ידי העבור שנה, כנ"ל: