# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2689/64/5/

וזהו 'שהחינו וקימנו והגיענו' וכו', אלו השלשה לשונות כנגד שלש בחינות השנויים, שהם, באדם ובמקום ובזמן כנ"ל. וזהו שהחינו - הינו החיות, שהוא בחינת בטול השנויים שבאדם, שמשם עקר החיות על־ידי שנכלל ונתחבר הנשמה והגוף וכו'. וקימנו - זה בחינת השנויים שבמקום, שעל זה מרמז וקימנו - כי עקר הקיום הוא על המקום שעליה עומדים וקימים כל בני העולם. והגיענו לזמן הזה - זה בחינת השנויים שבזמן, שכל השנויים נכללין ונתבטלין לרצון אחד על־ידי ישראל האוהבים זה את זה, שנכללין באחדות הפשוט על־ידי־זה כנ"ל.

ועל־כן מסימים הברכה 'לזמן הזה' - ומזכירין הזמן בפרטיות, כי עקר כל השנויים הם בחינת הטבע, שמתנהגת כרצון השם יתברך על־ידי הגלגלים שהם בחינת זמן כנ"ל, שעקר התקון על־ידי שמבטלין כל הרצונות המשנים של כל אחד ואחד, ונכללין יחד באהבה בהשם יתברך, שזהו בחינת מצות אהבת ישראל כנ"ל, שבשביל זה מברכין כשרואין את חברו ישראל כשאוהב אותו באמת וכנ"ל. ומחמת שעקר כל השנויים שבעולם הם על־ידי בחינת הטבע, שהיא בחינת הגלגלים שהם בחינת זמן כנ"ל, על־כן מזכירין הזמן בפרטיות: