# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2689/64/7/

ועל־כן תשעה באב הוא תענית חמור בכל החמשה ענויים, ומפסיק מבעוד יום כמו יום הכפורים ממש (ארח חיים, סימן תקנ, סעיף ב), כי תענית תשעה באב הוא בשביל חרבן בית־המקדש, ועקר האבלות על חרבן בית־המקדש הוא מה שפגמנו בעוונותינו ונתרחקנו מקדשת קדש קדשים, שהוא האבן שתיה נקדת העולם שמשם עקר קדשת בית־המקדש וארץ־ישראל וכו' כנ"ל, ששם נכנס הכהן הגדול ביום הכפורים ביום התענית לכפר על ישראל, לקשר כל הרצונות וכל השנויים להשם יתברך וכנ"ל. ועל־ידי שפגמנו בזה בעוונותינו וגרמנו מחלקת בישראל, על־ידי־זה נתרחקנו מנקדה קדושה הזאת שהוא בחינת קדש קדשים, ועל־ידי־זה נחרב בית מקדשנו וגלינו מארצנו שהיא ארץ החיים והשלום, כנ"ל.

ועל־כן צריכין להתאבל בתשעה באב ולהתענות בחמשה ענויים, כמו יום הכפורים, כי על־ידי האבלות והתענית על חרבן בית־המקדש, על־ידי־זה מתקנין הפגם, וממשיכין על עצמו בחינת קדשת הבית־המקדש, בבחינת 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה' (תענית ל:). ועקר הקדשה להמשיך על עצמו בחינת קדשת קדש קדשים, ששם נכללין יחד כל השנויים וכל הרצונות, שזה בחינת שלום, שזה עקר הקדשה שמקשרין כל הרצונות להשם יתברך כנ"ל. ועל־כן תשעה באב הוא תענית בכל החמרות כמו יום הכפורים, כי עקר תענית תשעה באב הוא כדי לזכות להמשיך קדשת יום הכפורים, דהינו לתקן פגם חרבן בית־המקדש, שעקר קדשתו הוא בחינת יום הכפורים, שהוא יום צום הקדוש שנכנס בו הכהן הגדול לפני ולפנים, שמשם עקר כל העשר קדשות של הבית־המקדש וארץ־ישראל שכולל כל קדשת ישראל. אבל עקר הקדשה נמשך משם - על־ידי שמקשרין כל הרצונות להשם יתברך שזה בחינת שלום שזה עקר הקדשה, כנ"ל.

כי עכשו שנחרב הבית־המקדש אין בנו כח להמשיך הקדשה הנ"ל על־ידי יום הכפורים בעצמו, מחמת שנחרב הבית־המקדש, ואי אפשר לכנס לפני ולפנים, כנ"ל. ועל־כן צריכין להתענות תשעה באב וארבעה צומות - להתאבל על החרבן הזה, שעל־ידי־זה ממשיכין על עצמו קדשת הבית־המקדש, שהוא בחינת קדשת קדש קדשים. ואז זוכין ביום הכפורים לקבל ולהמשיך גם עתה עלינו קדשת קדש קדשים בשלמות - לתקן כל החטאים ולשוב להשם יתברך בשלמות. כי עקר התקון והקדשה נמשך משם, שמשם כל העשר קדשות שבארץ־ישראל, שכוללין כל הקדשות שבעולם.

וזה שמסימין אחר הקינות שהם 'איכה', מסימין בסוף - "השיבנו ה' אליך ונשובה" (איכה ה, כא), כי עקר בכיתנו שנזכה לתשובה, שנמשך מבחינת יום הכפורים, מבחינת קדש קדשים, שהוא עקר קדשת הבית־המקדש וארץ־ישראל, שאנו ממשיכין עלינו על־ידי שמתאבלין על חרבן בית־המקדש כנ"ל. כי בזמן שבית־המקדש היה קים היינו יכולים להמשיך קדשת קדש קדשים על־ידי התענית יום הכפורים לבד, על־ידי שנכנס לשם הכהן הגדול ביום הכפורים כנ"ל. אבל עכשו צריכין ישראל בכלל - ארבעה צומות, כדי לתקן פגם חרבן בית־המקדש.

וכן כל אחד כפי עוונותיו צריך תעניתים - 'כדי לאכנעא לבא לאדבקא רעותא דלבא לקדשא בריך הוא' [כדי להכניע הלב, להדביק את רצון הלב להקדוש ברוך הוא], כדי לכלל כל הרצונות שיהיו כלם כרצון השם יתברך, כדי לזכות לקבל על עצמו קדשת בית קדש קדשים, שהוא בחינת תענית יום הכפורים, שמשם כל הקדשות כנ"ל. וכן להפך, על־ידי קדשת יום צום הכפורים, על־ידי־זה ממשיכין קדשת קדש קדשים, כי אפלו עתה שאין לנו כהן גדול לכנס לבית קדש קדשים - להמשיך הקדשה משם בשלמות, אף־על־פי־כן על־ידי התענית של יום הכפורים, ועל־ידי התפלות שמזכירין סדר העבודה של יום הכפורים, שנחשב כאלו עשינו כל העבודה בבית־המקדש בבית קדש קדשים, על־ידי־זה אנו ממשיכין על עצמנו איזה קדשה משם מבחינת קדש קדשים. ועל־ידי־זה מקשרין כל הרצונות להשם יתברך, ונתבטלים כל השנויים, ועל־ידי־זה זוכין לתשובה שלמה, לזכות להתענות על חטאיו כל אחד כראוי לו לפי הפגם שלו על־ידי עוונותיו. כי כל התעניתים הם בבחינת יום הכפורים, שהוא 'לאכנעא רעותא דלבא' וכו', כנ"ל, ועל־כן הם תלויים זה בזה. וכל זה הוא בחינת קדשת ארץ־ישראל, שכל קדשתה נמשך מקדש קדשים, שנכנס הכהן הגדול לשם על־ידי התענית של יום צום הכפורים, כנ"ל.

והכל תלוי זה בזה, יש שזוכה על־ידי תעניתים ותשובה לבוא לארץ־ישראל, שהוא בחינת יום הכפורים כנ"ל, ויש להפך שזוכה על־ידי ארץ־ישראל שהוא בחינת יום הכפורים, לזכות לתענית בשביל תשובה על עוונותיו. כי על־ידי התענית מקשרין כל הרצונות להשם יתברך, שזה בחינת תשובה בחינת יום הכפורים, בחינת שלום, בחינת קדש קדשים בחינת קדשת ארץ־ישראל, שהוא עקר התקון וכנ"ל. יהי רצון שנזכה מהרה לתשובה באמת ויורנו הדרך האמת לאמתו מהרה אמן, כן יהי רצון, אמן ואמן: