# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2689/64/9/

וזה בחינת ברכת הנסים, כי כל הנסים הם שנוי הטבע. וזה זוכין על־ידי השלום, על־ידי שמבטלין כל הרצונות להשם יתברך. כי כל השנויי הרצונות נמשכין משנוי הטבע, כי כל השנויי הרצונות שיש לאדם איזה רצון, חס ושלום, שלא כרצון השם יתברך - זה נמשך מבחינת הטבע שכולל כל השנויים שבעולם, שהם אור וחשך וקר וחם וקיץ וחרף וכו', ושאר כל מיני שנויים שכלם הם בבחינת טבע, שהשם יתברך שם בטבע, שביום תאיר החמה ובלילה תשקע החמה, וכן בזמן זה יהיה קר, ובזמן אחר חרף וכו'. וכן השנויים שיש בכל הדומם צומח חי מדבר, שהארי גדול וגבור מאד, והזבוב קטן וחלוש כח מאד, שכל זה הוא בחינת 'טבע', שזה טבעו כך, וזה טבעו כך. ואם היה האדם מאמין באמונה שלמה בהשגחתו יתברך שגם הטבע בעצמה מתנהגת בהשגחתו יתברך לבד, כי השם יתברך שם בטבע האריה שיהיה לו כח זה והנהגה זאת, ולהפך שם בטבע הזבוב שיתנהג כך. וכן כל השנויים שבעולם שמשתנים בכל יום ויום, שבזה היום חם ובזה היום קר ובזה היום גשם וביום אחר אין יורד גשם וכו'. וכיוצא בזה שנויים רבים לאין מספר, אם היה מאמין באמת שהכל בהשגחתו יתברך לבד, כי הטבע בעצמו מתנהג בהשגחתו יתברך לבד, אזי אם היה אמונת ההשגחה בשלמות - בודאי היה האדם מבטל כל הרצונות שלו להשם יתברך ולא היה לו שום שנוי רצון כנגד השם יתברך:

(זה הענין מן 'וזה בחינת ברכת הנסים' עד כאן לא נשלם באורו בזמנו, וברבות הימים נשכח):