# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/977/64/1/

וזה בחינת ראש השנה. כי כל עבודתנו בימים הקדושים הללו בראש השנה ועשרת ימי תשובה, וערב יום הכפורים ויום הכפורים, וסכות וארבעה מינים עד שמיני עצרת - הכל הוא כדי לגלות קדשת ארץ־ישראל כדי שנזכה לבא לארץ־ישראל, שזה עקר קדשת איש הישראלי, כמו שאמר רבנו ז"ל בעת שהגיד לעמו התורה הנוראה הנ"ל, שאמר אז בזה הלשון (חיי מוהר"ן סימן טו): 'מי שרוצה להיות איש ישראלי, דהינו שילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על־ידי ארץ־ישראל'. גם אמר, שהעקר כשזוכה אדם לנצח המלחמה לבוא לארץ־ישראל, כמו שכתוב שם בסוף התורה הנ"ל. וזה לשונו: 'באלין אשתכח גבר תקיף', הינו כשבא לבחינת ארץ־ישראל אזי נקרא 'גבר תקיף', כי קדם שבא לבחינת ארץ־ישראל, אזי "אל יתהלל חוגר כמפתח" (מלכים־א כ, יא). אבל אחר־כך כשנוצח, אז נקרא איש מלחמה, עד כאן לשונו.

נמצא, שעקר קדשת איש הישראלי, ועקר נצחון המלחמה שצריכין לנצח בזה העולם, העקר הוא לבוא לארץ־ישראל. וזה בחינת עבודתנו בימים הנוראים הקדושים הללו מראש השנה עד שמיני עצרת, כי קדשת ארץ־ישראל מתגלה בראש השנה, כמו שכתוב בשבח ארץ־ישראל (דברים יא, יב): "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה", שמשם עקר קדשת ארץ־ישראל, כמו שמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (לקוטי תנינא סימן מ). נמצא, שעקר קדשת ארץ־ישראל נתגלה בראש השנה. וזה בחינת כונות כל המצוות והתפלות של ראש השנה. כי מבאר בכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים שער ראש השנה, פרק ב): שבראש השנה מתחלת הנסירה שמנסרין בחינת מלכות מראש השנה עד יום כפור, ואחר־כך בארבעה ימים שבין יום כפור לסכות, ובסכות נמשכין כל החסדים פנימים ומקיפים, ועל־ידי כל זה זוכין בשמיני עצרת, שנתחבר כנסת ישראל, שהיא בחינת מלכות, עם דודה באהבה, ואז הוא עקר שמחתן של ישראל [עין בכונות, ותראה, שעל יסוד זה סובבין והולכין כל הכונות מראש השנה עד שמיני עצרת, הכל כדי לבנות ולנסר בחינת מלכות בשלמות כדי להחזירה פנים בפנים, ששלמות תקון זה מתחיל בראש השנה ונגמר בשמיני עצרת]. וכל זה הוא בחינת ארץ־ישראל, כי מלכות הוא בחינת ארץ־ישראל שהוא בחינת (משלי לא, ל) "אשה יראת ה'" כמבאר בספרים (תקוני זהר עז.).

כי עקר בחינת מלכות הוא - לגלות מלכותו יתברך לכל באי עולם, שידעו ויאמינו כל באי עולם, שהוא יתברך לבדו מלך מנהיג ומושל שליט בעולמו כרצונו. שעל זה אנו מתפללין הרבה בראש השנה ויום כפור כמו שאנו אומרים: 'ובכן תן פחדך ה' אלהינו על כל מעשיך בהר ציון וכו'. מלך על כל העולם כלו בכבודך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך' וכו'. וכן חותמין הברכה 'מלך על כל הארץ', 'המלך הקדוש', 'המלך המשפט', הכל כדי לגלות מלכותו לכל באי עולם, שזהו בחינת בנין המלכות המבאר בכתבים. וכל זה הוא בחינת התגלות קדשת ארץ־ישראל שהוא בחינת מלכות כנ"ל. כי עקר התגלות מלכותו יתברך הוא רק בארץ־ישראל, ששם הוא ירושלים ובית־המקדש ששם עקר התגלות מלכותו יתברך, כמו שכתוב (תהלים מח, ב): "גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלהינו הר קדשו". וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתובות קי:): "כל הדר בארץ־ישראל דומה כמי שיש לו אלוה. וכל הדר בחוץ־לארץ דומה כמי שאין לו אלוה". ובשביל זה אומרים בכניסת ראש השנה מזמור "לה' הארץ" (תהלים כד) שהוא מדבר מהתגלות מלכותו יתברך כמו שכתוב: "ויבא מלך הכבוד" וכו'. וזה המזמור מתחיל מקדשת ארץ־ישראל כמו שכתוב: "לה' הארץ ומלואה", שהיא ארץ־ישראל כמו שפרש רש"י שם. כי עקר התגלות מלכותו יתברך הוא בארץ־ישראל, ועל־כן בראש השנה שאנו עוסקין לגלות מלכותו העקר הוא לגלות קדשת ארץ־ישראל ששם תתגלה מלכותו יתברך כנ"ל: