# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/977/64/12/

וזה בחינת הלולב, שהוא עקר המרמז על בחינת כלי זין שאוחז הצדיק, כי לולב הוא בחינת (תהלים צב, יג): "צדיק כתמר יפרח" (תקוני זהר ב:). ו'צדיק מאן דנטיר ברית' (זהר נח נט:) שהוא בחינת (תהלים מה, ד): "חגור חרבך על ירך". כי עקר הכלי זין שזוכה הצדיק לקבל על־ידי התורה להכניע המונעים מארץ־ישראל, כל זה זוכה כפי תקון הברית, כמובן בהתורה הנ"ל, עין שם מה שמבאר על פסוק (במדבר כ, יד): "אתה ידעת את כל התלאה" וכו'. 'אתה ידעת' דיקא וכו'. ובפרט גלות מצרים שהיה על פגם הברית וכו', עין שם היטב. ומובן שם, שהכל תלוי בתקון הברית. וזה בחינת לולב, בחינת 'צדיק כתמר יפרח', בחינת "חרב פיפיות" (תהלים קמט, ו), בחינת 'חגור חרבך על ירך', שזוכה הצדיק על־ידי תקון הברית להמשיך תורה בבחינה הנ"ל, עד שזוכה לקבל הכלי זין בסכות שהם בחינת לולב, כדי להכניע על־ידי־זה המונעים מארץ־ישראל כנ"ל.

ועל־כן אוגדין עם הלולב הדס וערבי נחל. ערבי נחל זה בחינת רשעים ופושעי ישראל, כמובא (ויקרא רבה ל, יב), הינו מה שהצדיק מקשר את עצמו עם כל הרשעים, כדי להכניע הרע שלהם ולהחזירם בתשובה, שעל־ידי־זה דיקא ממשיך תורה הרבה בשפע גדול, בבחינת 'פתח צור ויזובו מים'. כי כפי רבוי הנפשות שזוכה לתקן, שעל־ידי־זה נתרבה הקדשה למעלה, כמו כן הוא ממשיך תורה הרבה בשפע גדול. ועל־כן הערבה גדלה על המים - זה רמז שתקון הערבות, שהם בחינת הרשעים הוא על־ידי "שפכי כמים לבך נכח פני ה'" (איכה ב, יט), הינו על־ידי רבוי רחמים ותחנונים שעל־ידי־זה זוכה הצדיק להמשיך תורה הרבה, שהיא בחינת מים כנ"ל.

וזהו בחינת הדס שריחו טוב ונפלא וטעמו מר, זה בחינת הנשמה שסובלת מרירות על שעבוד התורה, שממנה נמשכין כל באורי התורה, והנשמה היא בחינת ריח, כמובא בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (לקוטי מוהר"ן תנינא סימן א וסימן ח), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מג:): 'איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף? זה הריח'. ועל־כן טעמו מר, זה רמז על המרירות שסובלת הנשמה על שעבוד התורה בחינת "פת במלח תאכל" וכו' (אבות ו, ד), וממאסת בכל הטעמים והתענוגים של זה העולם, ואין חיותה אלא מהריח שהוא חיות הנשמה. ועל־כן ההדס משלש, על שם התורה שנמשך משם שהיא משלשת בכל בחינותיה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.): 'בריך רחמנא דיהיב לן אורין תליתאה' וכו' (ברוך השם שנתן לנו תורה משלשת).

נמצא, שלולב והדס וערבה - מרמז, שהצדיק ממשיך ומקבל כלי זין להכניע המונעים מארץ־ישראל על־ידי התורה שממשיך מהנשמה, שהוא בחינת הדס משלש שמקבל משם מימי התורה על־ידי ערבי נחל דיקא, על־ידי הרשעים שמחזירם בתשובה, ומקשר את עצמו עמהם בשעת תפלתו קדם הדרוש, ששופך כמים לבו נכח פני ה'. שעל־ידי־זה נמשכין מימי התורה בשפע גדול בבחינת 'פתח צור ויזובו מים', שכל זה הוא בחינת ערבי נחל, אפיקי מים כנ"ל. וכל המלחמה הזאת הוא בשביל לכבוש ארץ־ישראל שהוא בחינת האתרוג שמחברין עם השלש מינים, כי העקר לבוא לארץ־ישראל שהוא בחינת האתרוג, כנ"ל.

וזה בחינת הנענועים, שהכונה לעורר המח, כדי להמשיך המחין אל האתרוג כמבאר בכונות (ענין סכות, דרוש ה), הינו שצריכין לעורר כח הצדיק שתקן את הדעת והמח על־ידי קדשת הברית, שעל־ידי־זה זוכה להמשיך חדושי תורה, שעל־ידי־זה דיקא זוכין לבוא לארץ־ישראל, דהינו לקבל הכח מאדום להכניע המונעים, שזהו בחינת 'אתה ידעת' וכו' וכנ"ל. ועל־כן צריכין לנענע בארבעה מינים לעורר המח והדעת, כי כבישת ארץ־ישראל הוא כפי תקון הדעת שזוכה הצדיק וכנ"ל.

נמצא, שבסכות מקבלין כח מאדום בעצמו להכניע המונעים מארץ־ישראל. ואז כל האמות נותנין כח משפטיהם להכניע את כל העוברים על דת תורה הקדושה ואת כל המונעים מארץ־ישראל, כמבאר בהתורה הנ"ל על פסוק (חבקוק א, ד): "על־כן יצא משפט מעקל", ועל־כן נקרא 'סכת שלם', כי אז יש לנו שלום עם כל האמות אשר הראש שלהם הוא אדום, כי ממנו בעצמו מקבלין כח לענש המונעים בחרבא וקטלא, או על־ידי משפטי האמות כנ"ל. ועל־כן מקריבין אז שבעים פרים בשביל השבעים אמות (סכה נה:), כי אנו צריכין אז לקבל כח מהם להעמיד הדת על תלה, על־כן צריכין להקריב קרבנות עליהם, ועל־ידי הקרבנות מבררין הטוב הנעלם בהם, שהוא בחינת משפט דקדשה שנפל ביניהם, כי הם מחזירין המשפט אצלנו, על־ידי שנותנין תקף להכניע המונעין מארץ־ישראל ומכל הדברים שבקדשה ולהעמיד הדת הקדוש על תלה, כנ"ל: