# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/977/64/13/

וזה בחינת השבעה אושפיזין שהם השבעה רועים שנכנסין בסכה (זהר אמר קג:). כי עקר קדשת ארץ־ישראל נמשכת על־ידי שבעה צדיקים אלו שעל ידם זכינו לארץ־ישראל, כי הראשון הוא אברהם, שהוא התחיל לגלות קדשת ארץ־ישראל, כי הוא הראשון שהשם יתברך אמר לו (בראשית יב, א): "לך לך מארצך וכו' אל הארץ" וכו'. שגלה לו השם יתברך שיש ארץ שהיא מקדשת מכל הארצות, שמי שרוצה להכיר אותו יתברך ולדבק בו יתברך - צריך לילך ולבוא לשם, ולהניח ארצו ומולדתו ובית אביו לילך אל הארץ הקדושה הזאת היא ארץ־ישראל. ואחר־כך הבטיחו השם יתברך לתת לזרעו שהם בני ישראל את הארץ הקדושה והטובה הזאת. וכן יצחק ויעקב, לכלם הבטיח על ירשת ארץ־ישראל אשר על־ידי הבטחה הזאת יצאנו ממצרים ובאנו לארץ־ישראל כמבאר בתורה (שמות ו, ג-ד): "וארא אל אברהם וכו'. וגם הקימתי את בריתי אתם לתת להם את הארץ" וכו' וכן בכמה מקומות. ומשה ואהרן הם שהוציאו אותנו ממצרים, שעל־ידי־זה זכינו לבוא לארץ־ישראל, כי עקר יציאת מצרים היה לבוא לארץ־ישראל כנ"ל. ויוסף חבב ארץ־ישראל, והשביע את בני ישראל להעלות עצמותיו לארץ־ישראל, שבזה היה תלוי גאלת מצרים כמו שאיתא בזהר (בראשית כא:; תרומה קמא:), וכמבאר מזה במקום אחר (בהלכות ברכת הפרות הלכה ד אות יב). ועקר כבישת ארץ־ישראל בשלמות היה על־ידי דוד המלך, שנלחם מלחמת ה' וזכה לכבש ארץ־ישראל בשלמות, כי עליו נאמר: וישבתם בארץ וכו' והניח לכם מכל איביכם מסביב וישבתם לבטח; והיה המקום אשר יבחר ה' וכו' (דברים יב, י־יא), וכמו שפרש רש"י שם: 'ואין זה אלא בימי דוד ושלמה'.

נמצא, שכל השבעה צדיקים האלו שהם השבעה רועים, על ידם נתגלה קדשת ארץ־ישראל. ועל־כן נכנסין השבעה רועים בסכה, כי בכחם אנו זוכים לבוא לארץ־ישראל וכנ"ל. וכל זה אנו עוסקים בשבעת ימי הסכות עד יום השביעי שהוא הושענא רבה, שאז הוא בחינת דוד, כידוע. כי אז זוכין לכבש ארץ־ישראל בשלמות שזה לא זכה רק דוד שאז נתקים: 'והניח ה' לכם' וכו'. 'וישבתם לבטח' וכו' כנ"ל. ועל־כן נקראת הסכה על שם דוד, כמו שכתוב (עמוס ט, יא): "ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת". כי עקר הסכה הוא בחינת כבישת ארץ־ישראל שזה זכה דוד כנ"ל. ועל־כן אז חוזרין ומעוררין כח ההתחלה שהתחלנו בראש השנה לחפר בארות מים מימי התורה כדי לזכות לארץ־ישראל. כי אז חוזרין וחופרין אותם, כמו שאיתא בזהר הקדוש (צו לב.): 'בההוא יומא וישב יצחק ויחפר את בארת המים' וכו' (בראשית כו, יח), כנ"ל. ועל־כן עוסקין אז באמירת תהלים שיסד דוד המלך, עליו השלום, כי כל ספר תהלים מלא תחנות ובקשות שהרבה דוד להתפלל כל ימיו ברחמים ותחנונים כעני ואביון, כמו שכתוב (תהלים פו, א): "הטה ה' אזניך ענני כי עני ואביון אני", וכן הרבה, שעל־ידי־זה זכה באמת לכבש ארץ־ישראל וכנ"ל.

וזה בחינת משנה תורה שאומרים אז (פרי עץ חיים, לולב, פרק ד), כי כל ספר משנה תורה מדבר מקדשת ארץ־ישראל, כי כל התוכחות והדברים שדבר עמהם משה שם - הכל היה מענין יציאת מצרים לבוא לארץ־ישראל, לזכר כל הטובות והנפלאות שעשה השם יתברך עמנו, והוציאנו ממצרים, והרג סיחון ועוג וכו'. כן יעשה ה' לכל הממלכות וכו'. פוק עין ותשכח, שכל ספר דברים מדבר כמעט בכל פרשה מענין ארץ־ישראל, איך השם יתברך רצה להביאם מיד לארץ־ישראל, והם על־ידי חטא המרגלים מוציאי דבת הארץ רעה וכו', על־ידי־זה נתעכבו ארבעים שנה, ועתה הם מוכנים לבא לארץ־ישראל, על־כן הזהירם לשמר את התורה כדי שיירשו ארץ־ישראל וכו'. עין בפרשת 'דברים' 'ואתחנן' 'עקב' 'ראה' וכו'. ותדקדק ותראה חביבת ארץ־ישראל, איך מזכיר בכל פעם ארץ־ישראל אצל כל האזהרות שמזהיר אותם לקים את התורה, ושעקר קיום התורה הוא בארץ־ישראל, כמו שכתוב (דברים ה, כח. ו, א): ועשו בארץ אשר אנכי נתן וכו'. בכל הדרך וכו', למען תחיון והארכתם ימים בארץ וכו', וזאת המצוה וכו', ללמד אתכם לעשות בארץ וכו', ועשית הישר והטוב ובאת וירשת את הארץ וכו'. וכן הרבה מאד.

ועל־כן בליל הושענא רבא אומרים משנה תורה שמדבר ממעלת קדשת ארץ־ישראל, ואיך ישראל זוכין אליה על־ידי התורה. ועל־כן אומרים אז תהלים שהוא רחמים ותחנונים, שעל־ידי־זה זוכין להמשיך תורה בשפע גדול, שעל־ידי־זה זוכין לכבש ארץ־ישראל כנ"ל: